כמעט בכל שבוע מגיע אלי לפגישת תקשור לפחות אדם אחד כזה.
בהתחלה הופתעתי מהמסרים שקיבלתי, אבל ככל שחלף הזמן נוכחתי כמה רבים ורבות הם בינינו.
הנשמות המתנדבות.
***
העולם הזה הוא בית ספר לתודעות מתפתחות. הוא ממד ייחודי שמדמה חוויה פיזית עבור יצורים רוחניים.
הנשמה, או התודעה שלנו, בוחרת להיכנס לכאן, לתוך גוף ולמקום פיזי, לפרק זמן מוגבל. היא עושה זאת על מנת לחוות חוויות, לפגוש מפגשים, להרגיש רגשות, לחשוב, לבחור, לשאת בתוצאות, לצמוח, להתפתח, ובעיקר – ללמוד שיעורים באמצעות כל ההתנסויות האלה.
למה? כי בתיאוריה אי אפשר באמת ללמוד, רק במעשה. כמו בנהיגה. אפשר לקרוא ספרי תיאוריה ולשמוע הרצאות על נהיגה, להבין מהי נהיגה, אבל רק אחרי שיושבים מאחורי הגה ונוהגים, אפשר באמת לדעת לנהוג.
כך גם ביקום.
התודעות שלנו לא יכולות לצמוח, ללמוד ולהתרחב ממקום מושבן בממדים הרוחניים בלבד. נחוצה לנו חוויה ממשית כדי ללמוד. ולכן אנחנו נולדים ומתים וחוזרים שוב ושוב, כדי לצמוח ולהתקדם, לתקן טעויות, לסגור חובות, לדייק, ובסוף להתאחד בחזרה עם האור שממנו באנו.
בתוך הקולקטיב האנושי ישנן נשמות רבות מסוגים שונים, בדרגות התפתחות שונות, שנמצאות במסע הלמידה שלהן, בשלבים שונים בו. יש נשמות 'צעירות' יותר, שלומדות שיעורים בסיסיים כמו לא לגנוב, לא להרוג, לא להכאיב בכוונה. יש נשמות 'ותיקות' יותר, שנמצאות בשיעורים גבוהים יותר.
אין טוב יותר ורע יותר, אלא רק מיקום שונה על הרצף. כמו שאין טוב או רע יותר בין כיתה ג' לכיתה י"א. כל אחד נמצא בכיתה שלו ומתקדם בקצב שלו.
אך ישנן נשמות שנמצאות כאן, משתתפות ומשחקות לפי כללי המשחק, למרות שהן לא זקוקות להתפתחות וללמידה. הן כבר סיימו את בית הספר, השלימו את כל מעגלי הקארמה הפרטית, התקדמו לממדים רוחניים גבוהים ויצאו לחלוטין מהסבב של כניסה לגוף ויציאה ממנו. הן לא היו צריכות להיוולד שוב בממד הפיזי, אך הן התנדבו לעשות זאת, ולכן הן מסתובבות כאן בינינו בתוך גוף.
המשימה
מדוע תודעה מתקדמת בוחרת לחזור לממד הפיזי?
כדי לסייע ולהעניק מהאור הגבוה שלה.
אנחנו מצויים בתקופה מיוחדת, שבה העולם שלנו מתקדם לקראת 'קפיצה' רוחנית עצומה. האנושות ניצבת בפני הזדמנות להתקדם אל עידן חדש, לעבור לקיום בממד חדש, וככל שאנו מתקרבים אל הנקודה הזו, כך מתגברים ומתעצמים שני הקטבים בעולם: האור והחושך.
מצד אחד, אנו חווים הרבה אי-שקט בעולם, מלחמות, מתחים פוליטיים, מגפה עולמית, קיטוב חברתי, אי-ודאות כלכלית, ו'בלגאן'. מצד שני, אנו רואים התעוררות רוחנית רחבה בכל העולם. התגברות הצמחונות והטבעונות, התפשטות התורות העתיקות כמו יוגה, צ'י-קונג, ושיטות ריפוי גוף-נפש אחרות, הם חלק מהסממנים של התגברות האור.
הנשמות המתנדבות הגיעו לכאן כדי לתמוך בכוחות האור בזמן הגורלי הזה ולעגן בעולם הפיזי את התדר הגבוה שלהם, כדי שלא נחמיץ את ההזדמנות.
המחיר
הממדים הרוחניים כולם נושאים עיניהם אלינו ועוקבים אחרי ההתקדמות של האנושות בדרכה אל האור. הרבה ישויות אור, מלאכים ומדריכים רוחניים מעורבים בתהליכים כאן בעולם הפיזי, מלווים ועוזרים כמיטב יכולתם, מעניקים הדרכה ותמיכה, אך הם מוגבלים ביכולת ההתערבות שלהם. הם כמו תומכי- לחימה, שלא יכולים להשתתף בקרב עצמו. כי רק מי ש'נכנס' למשחק, מקבל גוף ומשתתף בכל היבטי החיים, יכול באמת להשפיע פיזית ולעגן את האנרגיה שלו כאן.
וזו גם הגדולה של ההתנדבות, המגולמת במחיר הכבד שלה. מחיר ההתנדבות הוא העניין עצמו: קבלת גוף על כל מגבלותיו, מכאוביו ותענוגותיו. קבלת חוקי המשחק, חוקי הקארמה. ההכרח לחוות שוב גלגולי חיים, עם כל האתגרים והסבל המובנים בחוויה האנושית. אי אפשר להיכנס למשחק כצופה ואז לרצות להשפיע. אפשר להשפיע אך ורק מבפנים, וזה אומר, כולל הכל.
מתנדבים מחפשים תשובות
המתנדבים לא יודעים שהם מתנדבים. התודעה שלנו שוכחת הכל כשהיא נכנסת לתוך גוף. קשה להם כאן, והם לא יודעים למה. רק כשהם מגיעים לפגישת תקשור להתייעץ על בעיות שונות בחייהם, מגלים המתנדבים את האמת המרגשת ומקבלים מענה למצבם.
השאלה השכיחה אצל נשמות מהסוג הזה שמגיעות אלי לתקשור היא כזו, בוריאציות שונות: מה לא בסדר איתי? למה קשה לי כל-כך? למה אני לא מצליח/ה להסתדר בעולם הזה? למה אני עצוב/ה בלי סיבה? למה אין לי כוח? למה כואב לי הראש? למה אני מרגיש/ה לבד? למה יש לי חרדות?
לנשמות מהסוג הזה יש תחושה פנימית של שונות, אי-כשירות או אי-שייכות לעולם הזה, של זרות לא מוסברת, והם חווים אותה מגיל צעיר.
לחלקם יש קושי אדיר להסתגל ולתפקד, בעוד שחלקם מסתגלים היטב כלפי חוץ, אך עמוק בפנים חשים געגוע לא מוסבר למקום לא מוגדר, געגוע למשהו. הגעגוע החמקמק הזה הוא הביתה, לממד הרוחני הגבוה שממנו באו, אך הם לא יודעים את זה.
לרבות מהנשמות האלה, שמגיעות ממדים גבוהים של אור ואהבה ללא תנאי, קשה מאד המפגש עם האנרגיות ה'דחוסות' של העולם הזה, עם הרגשות הקשים שיש בו, עם התדר האנרגטי הנמוך של קולקטיבים ופרטים לא מפותחים, שעדיין לומדים שיעורי נשמה דרך הכאבה הדדית, שנאה, כעס ופחד. ולא מדובר ביוהרה או תחושת עליונות, אלא להיפך, תחושת נחיתות קשה, תחושה שמשהו בי לא בסדר, שאני לא כמו כולם. 'למה אני כל-כך חלש?', מתענים האנשים האלה. זו לא חולשה כמובן, אלא צלילות אנרגטית גבוהה שפוגשת את ה'בוץ' של עולם החומר, ויוצאת מאיזון. אך הנשמות הללו לא יודעות את כל זה, ומתייסרות.
ואז נפגמת השליחות שלהן.
כי כאשר הנשמה המוארת חוטפת 'כאפות' בעולם הזה, היא נכנסת לסחרור של רגשות קשים וחוויות קשות, ולא מסוגלת לשמור על התדר הגבוה שנחוץ לה כדי לממש את הייעוד שלה.
הסבל והדחף לרפא את מכאובי הגוף או הנפש מביאים את המתנדבים לחפש תשובות.
אחת הגיעה אלי עם כאבי ראש בלתי מוסברים, אחרי בירורים רפואיים שלא הניבו דבר, לא הסבר ולא פתרון. אחרת סבלה מנשירת שיער קשה. בני שני המינים דיווחו על 'ריחוף' כללי, קשיי אוריינטציה והסתגלות לחיים עצמם. גברים רבים בכל הגילאים סבלו מחרדות. נשים רבות סבלו מפסוריאזיס. לכל נשמה הקושי בא לידי ביטוי באופן אחר, אך כולן קיבלו תשובה דומה:
"התנדבת לרדת לכאן ממרומי הממד הגבוה שאליו הגעת במסע הנשמה שלך.
לא היה נחוץ לך הקיום החוזר בתוך גוף. השלמת את מעגל השיעורים הקארמטיים שלך מזמן.
בחרת לבוא לכאן כדי לתמוך אנרגטית בעולם והאנושות בעת הזאת. בחרת לבוא להעניק מהאור שלך. והוא נחוץ כל-כך!
התדר שלך גבוה, ובעצם נוכחותך כאן, את תורמת להעלאת התדר של העולם כולו.
ב'מולדת', בממד ממנו הגעת, גאים בך מאד ומלווים אותך כל העת.
קשה לך כאן, מכיוון שיש חוסר-מתאם בין האנרגיה שלך, הצלולה, הגבוהה, בעלת התדר הגבוה, לבין התדר הנמוך והדחוס של העולם הזה.
כשהנשמה שלך בחרה להתנדב, לפני שהיא קיבלה גוף, היא עברה, כמו כל הנשמות, דרך מועצת הקארמה. שם הוסבר לה שהכניסה המחודשת לעולם הגשמי על כל אתגריו תהיה קשה, כואבת ומטלטלת.
אך מה שקורה תכופות לנשמות שמגיעות מהממדים הגבוהים, שהן כל-כך רוחניות כבר, כל-כך גבוהות באור ואהבה, שהן בטוחות שהן יוכלו לעמוד בקושי, ושוכחות כמה החוויה הגופנית טוטאלית וקשוחה. וכך, למרות האזהרות, הן בוחרות לבוא, מקבלות אישור, ואז הן נכנסות לגוף וחוטפות 'כאפה' מהעולם הפיזי. וזה מה שקרה לך, נשמה אהובה."
***
בכל פעם שיוצא לי להעביר מסר כזה מהמדריכים הרוחניים לנשמה מתנדבת, אני נפעמת מהתגובה. כמה מוזר לשמוע על עצמך שהגעת כשליח ממדים גבוהים. אפשר להניח שזה יישמע הזוי ומופרך לרוב בני האדם. אפשר להבין אם התגובה תהיה זלזול ופקפוק.
אך משהו באמת הזו מהדהד מבפנים, והם תמיד נושמים לרווחה, ואומרים: ידעתי. עמוק בפנים ידעתי.
גילוי האמת משחרר את המתנדבים מעול נפשי כבד, ומעניק בהירות לאחר שנים רבות של בלבול. סוף סוף הידיעה הפנימית מקבלת מילים והיגיון, הכרה ואישור. אני לא סתם רגיש/ה, אני לא מפונק/ת, אני לא חלש/ה או חרדתי/ת... אני פשוט בעל/ת תדר אחר. איזו הקלה.
האם גם אני מתנדב/ת?
אם את/ה קוראים שורות אלה ומרגישים הדהוד פנימי, הזדהות עמוקה, מרגישים שזה הסיפור שלכם, רוב הסיכויים שאכן זו האמת.
אם גם אתם חשים שחייכם לא מצליחים 'להסתדר', וחוששים מהעתיד, הנה מסר חשוב:
למרות החוויה הסובייקטיבית של הקושי והפחד, חשוב שתדעו שאין לכם גורל של סבל, מחלות קשות, אסונות וטרגדיות, כי אלו שיעורים 'נמוכים' שכבר למדתם בעבר הנשמתי הרחוק, והיקום לא יתסרט עבורכם מה שלא נחוץ ללמידה הנשמתית שלכם.
לא הגיוני שהיקום 'יבזבז' מתנדבים יקרים על חיים של סבל ויסורים. כל 'תקן' כאן יקר, והיקום לא יניח לתקן שלכם להתבזבז. הוא זקוק לכם!
לכן, אתם מוגנים באופן מיוחד מחוויות-קיצון של סבל ומחסור. לכן שומרים עליכם באופן מיוחד, כדי שתוכלו למלא את שליחותכם כאן. זה לא פוטר כמובן מהאחריות שלנו לשמור על עצמנו, לבחור בחירות נבונות ולטפל בעצמנו. אך המשמעות היא שאתם יכולים להיות רגועים ולסמוך על היקום שידאג לכם תמיד.
כל סבל פיזי שקורה לכם, מקורו לא בגורל אלא בחוסר איזון וחוסר הרמוניה פנימיים, ולכן האחריות היא שלך, נשמה מתנדבת, לדאוג שתמיד יהיה לך נעים, בגוף ובנפש.
הפתרון לתחושות הקשות שלכם הוא אנרגטי, וישנם כלים מצוינים שיאפשרו לכם לאזן את עצמכם בעצמכם.
עזרה עצמית לנשמות מתנדבות
אז מה עושים כדי לחיות בשלום עם העולם הזה? ואיך אפשר לשמור על תדר גבוה כדי לחיות חיים טובים ולמלא את השליחות שלנו?
ראשית, מודעות ובהירות מעניקים שלווה, כוחות וביטחון. עצם הידיעה על המקור הנשמתי והשליחות שלנו, עצם הבנת התמונה הרחבה, כבר מהווה אחוז גבוה מהפתרון.
שנית, לנשמות מתנדבות חשוב מאד להקפיד שיהיה להן כמה שיותר טוב. הנאה ועונג, שמחה וסיפוק, שינה ותזונה, חוויות נעימות, סביבת חיים נעימה, מערכות יחסים נעימות ומטעינות, כל אלה הכרחיים לשמירה על תדר גבוה ולכן הם לא בבחינת פינוק או מותרות, אלא צורך קיומי.
לדאוג לעצמכם זה לא מעשה אגואיסטי, זו חובה ואחריות, על מנת לתחזק את הכלי שאתם, ולמלא את שליחות- האור שלכם.
שלישית, כיצורים בעלי תודעה יש לנו את היכולת לעזור לעצמנו באופן יזום וממוקד.
קבלו שתי טכניקות נפלאות לעזרה עצמית.
1- תדלוק מהמולדת
אחד הכלים העוצמתיים ביותר שניתן להיעזר בהם הוא 'תדלוק מהמולדת'.
לכל ממד ביקום יש תדר משלו, אנרגיה משלו, אור מיוחד משלו. אנחנו יכולים, במצב מדיטטיבי, לקבל הזנה ישירה מהאור הזה.
כל הדמיה של אור שנעשה תהיה מחזקת ומקדמת, אבל קבלה של אור מהמולדת הספציפית שלנו היא עוצמתית ומועילה במיוחד. אנחנו לא חייבים לדעת בדיוק מהי המולדת. זה לא משנה את התשדורת של האור משם, היא תגיע ברגע שנבקש ונתכוון.
התרגיל
שבו או שכבו במקום רגוע, נעים ושקט. עצמו עיניים.
קחו כמה נשימות עמוקות, הרפו את הגוף כולו ואת הרעשים המנטליים בראש.
דמיינו צינור של אור שיורד אליכם מלמעלה, מגבוה בשמים.
כוונו בתודעתכם שאתם מקבלים כעת תדלוק נפלא של אור, ישירות מהמולדת הנשמתית שלכם.
בחרו לאן אתם רוצים שצינור האור יגיע בגופכם.
זה יכול להיות למקום או איבר ספציפי בגוף שזקוק לריפוי, או אל הקודקוד, אל הלב, אל מרכז הגוף. מה שמתאים לכם ומרגיש נכון. דמיינו את אור-המולדת מגיע אל הנקודה שבחרתם, מציף אותה, ומשם מתפשט עד שהוא ממלא את כל גופכם מבפנים.
אמרו לעצמכם: האור מהמולדת ממלא אותי, מטעין אותי, מתדלק אותי, ומציף כל תא ותא בגוף שלי.
נסו לחוש את האנרגיה הזו: עקצוץ נעים, תחושת חמימות, או תחושה של טוב מוחלט, כמו חיוך פנימי.
החזיקו את המצב הזה למשך דקה-שתיים. הרגישו את עצמכם נטענים.
קחו עוד נשימה עמוקה. אמרו תודה.
יתכן שבמהלך התרגיל תראו מראות מסוימים הקשורים למולדת שלכם, או שתקבלו תחושות או מחשבות הקשורים לשם. הניחו להם להגיע והיו סקרנים. דעו שכל מידע שמגיע אליכם מגיע בזמן הנכון ונועד להיטיב אתכם.
את התרגיל הזה מומלץ לעשות לפני השינה, כך שההשפעה על התת-מודע תהיה עמוקה וממושכת.
אפשר גם לבצע אותו בכל זמן שבו מרגישים תעוקה, כאב או לחץ, להקלה מהירה ומיידית.
2- התאמת תדרים לסביבה
אחד הקשיים הגדולים שאתו מתמודדות הנשמות המתנדבות הוא הפער העצום בין התדר הצלול שלהם לתדרים הפרועים של הסביבה. 'התנגשות הגלים' הזו מייצרת חוסר איזון שבא לידי ביטוי בגוף ובנפש.
כלי מצוין להפחית את עוצמת ההתנגשות הזו בין התדר הפרטי לכללי הוא התרגיל הבא, שיוצר מעין שכבת-תיווך או התאמה בינינו לבין העולם, ומאפשרת לתדרים הנכנסים מן החוץ לעבור התמרה והרגעה לפני שהם נכנסים אל המרחב האנרגטי שלנו.
כמו שיש מדינות מסוימות בעולם שבהן לא נוכל לחבר מכשיר חשמלי מהארץ לשקע החשמל ללא מתאם, כך התרגיל הבא נועד לייצר 'מתאם' אנרגטי סביבנו, שמהווה חוליה מחברת בין הגוף שלנו לסביבה.
התרגיל
שבו או שכבו במקום רגוע, נעים ושקט. עצמו עיניים.
קחו כמה נשימות עמוקות, הרפו את הגוף כולו ואת הרעשים המנטליים בראש.
דמיינו את גופכם מרחף בחלל אפרפר, שאיננו מקום ספציפי.
ראו בעיני רוחכם את עצמכם עטופים בבועה של אור שמקיפה את כל גופכם עד למרחק של מטר-שניים מסביבכם, כלומר כולל את הגופים האנרגטיים שלכם.
כעת דמיינו גלים של אנרגיה, קווים גליים בעלי תנודה גבוהה, שמגיעים סוערים מהסביבה אל עבר הבועה שלכם. אלו הם גלי התדר של העולם הפיזי שכמעט 'מתנפצים' עליכם.
כעת הוסיפו שכבה של אור סביב הבועה שעוטפת אתכם.
כוונו בתודעתכם שזוהי שכבת-התמרה. היא כמו חגורה אנרגטית מיוחדת, שעוטפת את כל הבועה שלכם מכל הצדדים, ותפקידה לשנות את עוצמת הגלים המגיעים מהסביבה, להרגיע ולמתן אותם, לפני שהם נכנסים אל תוך השדה האנרגטי שלכם.
כל גל סוער שמגיע לעברכם נכנס לתוך שכבת האור הנוספת הזו, כמו ה'מתאם' החשמלי בחו"ל, ובתוכה הוא נרגע ונעשה עדין, ואז כשהוא חודר אל בועת האור שלכם, הוא כבר רך ונעים.
קחו נשימה עמוקה אחרונה. אמרו תודה.
מומלץ לבצע את תרגיל ההדמיה הזה בבוקר, לפני שיוצאים אל העולם ופוגשים את האנרגיות שלו.
אפשר גם לבצע לפני התרחשות שאנו צופים שתהיה לנו מאתגרת, כמו מבחן או פגישה מלחיצה, או לפני שהולכים למקום שאנו יודעים שלא יהיה לנו קל לשהות בו.
***
מהות השליחות
רבות מהנשמות הגבוהות עסוקות בשאלת הייעוד והשליחות שלהן.
האם אני נמצא/ת במקום הנכון לי? האם אני ממלא/ת את ייעודי בחיים האלה? במה עלי לעסוק? איפה נכון לי לגור?
התשובה המרגיעה היא שעצם הקיום שלכם כאן הוא בעצמו מימוש השליחות.
כל נשמה-מתנדבת היא עוגן של אור, היא אנטנה שמשדרת תדרים החוצה לכל הסביבה, כמו מגדלור שדולק תמיד. עצם הנוכחות שלכם כאן היא העניין. גם בלי לעשות כלום ובלי להתכוון, האור מופרש החוצה ומתפזר בעולם. לכן, לא קריטי לאן הולכים עם האור הזה ואיפה נותנים ממנו. העיקר להיות במצב נתינה.
בכל מקצוע אפשר להיות במצב של נתינה. בכל מקום שבו גרים אפשר להיות במצב של נתינה.
הבחירות המקצועיות והאישיות שלכם צריכות להיות מונחות על-ידי מצפן אחד מרכזי: איפה טוב לי? מה מתחשק לי? מה מלהיב אותי?
בעולם שבו 'בא לי' הוא מושג שנתפש כמפונק, ילדותי ואנוכי, לא קל להרגיל את עצמנו למצפן הפנימי הזה. אך הוא המדויק ביותר. בכל בחירה משמעותית בחייכם, השיקול החשוב ביותר הוא זה הרגשי, מכיוון שהוא שומר על התדר שלכם גבוה.
כל בחירה מושכלת, 'אחראית' ו'נבונה' שגורמת לכם אומללות וסבל מתמשך, תפגע בשליחות שלכם, כי סבל מוריד את התדר ומצמצם את האור שלכם.
כמובן שאין הכוונה שכל היום צריך רק לכייף. להיפך. עבודה קשה איננה סבל, אם היא גורמת סיפוק ותחושת משמעות. מאמץ שמביא לתחושת סיפוק הוא מבורך. אולם, סביבת עבודה רעילה, מקצוע שאנו לא שמחים בו, אנשים שהאנרגיה שלהם מתישה אותנו, ומקום מגורים שמאמלל אותנו לאורך זמן, אלה הם סימנים מובהקים לקום וללכת.
במילים אחרות, אם רע לכם לאורך זמן, ולא יום רע או שבוע רע, אלא מצב מתמשך, זהו סימן מובהק שהגיע הזמן לזוז, למצוא מקום או סביבה או עבודה או מעגל חברתי או זוגיות שעושים לכם טוב.
***
אני מקווה שדברים אלה יעזרו לכם להבין את עצמכם ולעזור לעצמכם.
בפגישות התקשור שלי עם הנשמות המתנדבות, מי שנכנס מבולבל, שפוף ואבוד, יוצא מואר, מנוחם וכמו מרחף באוויר. כאשר שומעים סוף סוף אישור לכל מה שהרגשנו בתוכנו במשך חיים שלמים, הלב מתמלא שלוה, קבלה עצמית ושמחה פשוטה. ממצב של חוסר אונים, האנרגיה מתחלפת בשקט פנימי וכוחות להתמודד.
בחודשים שלאחר הפגישה, רבים חוו שיפור משמעותי באיכות חייהם. חרדות הלכו ודעכו, סימפטומים פיזיים נרפאו. הכלים המעשיים שקיבלו הועילו לכל תחומי החיים.
השינוי הזה מרגש אותי בכל פעם מחדש, ואני מלאה תודה על הזכות הגדולה להיות הצינור שמעביר את המסר הנכון בזמן הנכון לאדם הנכון. ולא רק כי זה כיף לעזור לאנשים להרגיש טוב יותר ולתפקד טוב יותר ברמה הפרטית. ברגעים כאלה אני מרגישה כמו תומכת-לחימה של צבא האור כולו.
היו מגדלור היכן שאתם.
באהבה תמיד,
אפרת
Comments