אני לא יכול יותר, קולו נסדק בטלפון.
אני מופתעת. בפעם האחרונה שדיברנו הוא היה על גג העולם.
הוא בן שלושים וקצת, נשוי פלוס שלושה. בעל עסק פרטי. נושא הרבה על כתפיו. בשנים האחרונות היה אצלי כמה פעמים בהתייעצויות רוחניות שונות. הוא עבר תהליך מרתק ומרגש, למד ורכש כלים רוחניים לממש לעצמו את מציאות חלומותיו. הכל הלך מצוין. אבל בזמן האחרון, מתברר, הוא שוב שוקע.
בבקשה תגידי לי, מה קורה פה? הכל מתפרק לי.
זו היתה בסך הכל שיחת טלפון, ולא תקשור 'מסודר', אך המילים בקעו ממני, דרכי, ישירות מהצוות הרוחני שלו.
חשוב שתדע שלמרות שזה נראה כך, שום דבר לא השתבש. אתה חווה 'לילה אפל של הנשמה'. המצב הקשה הזה הוא זמני. שלב-מעבר. נדמה לך שהכל מתפרק, אבל זה לא נכון. אחרי תקופה של אי-ודאות תגיע התבהרות, תגלה מחדש את הכוחות שלך ויחזרו האיזון והשגשוג. בינתיים, תן לעצמך להיות קצת מבולבל. תשאל שאלות בלי לצפות שהתשובה תגיע מיד. תחשוב עם עצמך, לא בפחד ופאניקה, אלא בסקרנות. המשבר הזה קורה כדי שתבחן מחדש היבטים שונים של החיים שלך ותבחר מה אתה רוצה לעשות אתם.
* * *
זה תמיד יבוא אחרי תקופה טובה.
אחרי שהתעוררנו רוחנית, חווינו אופוריה מתמשכת, דהרנו קדימה במסע הנשמה שלנו, התדר שלנו גבוה, החיים טובים אלינו. נדמה לנו שפיצחנו את הנוסחה, מעכשיו נהיה רק בתדר של אור ואהבה. ואז, כמו בסוף יום-כיף בלונה-פארק, באופן בלתי-נמנע, יורד הלילה.
לכל אחד זה מתבטא אחרת. אולי הקריירה תתחיל לדשדש, או שמערכות יחסים יעברו טלטלה. התחושה היא שדברים מסוימים בחיינו מתחילים להיסדק ולהתפורר. לפעמים זה אפילו לא משהו פיזי אלא רק חושך עכור שיורד על עולמנו הפנימי. דכדוך לא מובן. אי-שקט פנימי קיצוני. ספקטרום שלם של רגשות שליליים שהיינו בטוחים שנרפאנו מהם מתגנבים חזרה. אנחנו לא מבינים איך זה יכול לקרות לנו? אחרי כל הצמיחה וההתפתחות? מה השתבש פה?
זה לא שיבוש.
כמו זחל שמתעטף בפקעת הגולם ונעלם בתוכה כדי להתפתח, ואז להגיח שוב כפרפר, כך הנפש שלנו מתעטפת ונסגרת בתוך החושך שלה לצורך שדרוגים והתפתחות מואצת. הכאבים והקשיים לא עולים כדי לגרום לנו סבל בכוונה. הם תופעות לואי של משבר יזום שנועד לנקות החוצה מהמערכת האנרגטית שלנו את מה שכבר לא משרת אותנו להמשך דרכנו. הנשמה משילה את ההרגלים, האנשים, האנרגיות והדפוסים ששייכים לעבר שלנו ולא לעתיד.
הטריגר לכל זה יכול להיות פנימי (רגשות קשים שעולים משום מקום, חוסר חשק לחיות את החיים האלה, טראומות עבר שחוזרות לרדוף אותנו), או חיצוני (דברים מתפרקים, קריסה כלכלית, מקצועית או רפואית), או בינאישי (מערכות יחסים עוברות טלטלה, מסתיימות), או שילוב של כולם יחד.
השלב ההתפתחותי הזה נקרא באנגלית Dark Night of the Soul. לילה אפל של הנשמה.
הלילה הזה חשוך מאד. הנשמה מתחפרת עמוק בחוויית פחד ואי-ודאות. זה קורה לטובתנו העליונה: כדי שיעלו בנו שאלות קיומיות. כדי שנברר באופן מדויק יותר מי אנחנו, מה מתאים לנו, מה לא, ומה אנחנו רוצים לעשות עם החיים שלנו. גם אם כבר חשבנו שאנחנו יודעים, זהו בירור נוסף, דיוק, חידוד.
במהלך הלילה האפל של הנשמה, שיכול להימשך ימים, שבועות ואף חודשים, אנחנו לא רק מעבדים חומר פסיכולוגי ונשמתי עמוק. אנחנו גם מקבלים 'הורדות', downloads, ישירות לתת-מודע שלנו. המידע הרוחני שמקודד כך ישירות אל המערכת שלנו יהיה זמין לנו באופן אינטואיטיבי בעתיד, ויישלף כשנצטרך אותו.
הכי חשוך לפני עלות השחר
כמו שהרגשנו כל-יכולים במהלך ההתעוררות הרוחנית, עכשיו אנחנו על הקצה השני, ההופכי: מרגישים חסרי-אונים, לא מסוגלים לראות את האור שבקצה החושך. אנחנו חווים תחושת התפרקות, אין-מוצא, אשליה של ייאוש. אבל הנשמה לא באמת מתייאשת, היא רק נפרדת מהגרסה הלא-מעודכנת של עצמה.
בתוך כל זה מובנית גם תחושת בדידות גדולה. אנחנו תוהים, איפה הצוות הרוחני שלי? הבטיחו לי ליווי צמוד, הבטיחו לי שאני בורא את המציאות שלי, הבטיחו שאם אני בתדר חיובי אז יהיו לי חוויות חיוביות! איך קרה שזה מה שנברא לי? ולמה הם לא מוציאים אותי מפה?
זו תחושה של להיות זרוק בבור עמוק. ואכן, מדובר פה בתהליך של עומק. צמיחה ממעמקים. אנחנו פוגשים את עצמנו בעומק של החושך, כמו בקרקעית הים או בתחתית של באר. פוגשים את הרגשות והאמונות הכי גולמיים שלנו. ערום ועריה.
ולבד. אנחנו הרי לא באמת לבד בעולם, אבל את המקטע הזה במסע אנחנו חייבים לעבור לבדנו, בעצמנו, בשביל עצמנו. קשה להסביר לאחרים את עצמנו בשלב הזה, וקשה לקבל עזרה. אנחנו לבדנו ברגעי האמת האלה.
החושך נחוץ
כמו שאי אפשר לפתח שרירים כשיושבים על הכורסא, אלא צריך לקום ולעשות ספורט, ואז מתנשפים ומזיעים, והשרירים נתפסים, וזה מעייף אך מתגמל, כך גם בשרירים הרוחניים. התפתחות מתרחשת בתנועה, ובעיקר מתוך אי-נוחות. אם כואב ושורף לי, סימן שהשריר שלי מתפתח. כל הקושי הזה משדרג אותנו לשלב הבא במסע הרוחני שלנו.
הלילה האפל הוא זמן השלת העור שלנו, השלת הרגלים ודפוסים שכבר לא משרתים אותנו.
אנחנו יוצאים מהצד השני בגרסה אחרת של עצמנו. תפיסת העולם שלנו מקבלת 'ניעור', איפוס מחדש, ניפוץ אשליות ומחיקת תעתועים. הסופה מפנה לנו את השביל ומנקה את שדה הראיה.
כשנצא מהלילה האפל של הנשמה יהיו לנו פריצות דרך גדולות, הן במישורים הפנימיים והן בהיבטים המעשיים של החיים. קשה לדמיין את זה מבפנים, אבל תמיד במבט לאחור ניווכח שזה היה לטובה, ושהחיים שלנו השתפרו באופן משמעותי.
מעגלי הטבע
מי שנמצא במסע רוחני עלול לחשוב בטעות שהדרך כולה עשויה אור ואהבה. זה נכון במידה, רוב הזמן אנחנו מרגישים את ההתפתחות של עצמנו ונהנים מיותר ויותר קלות פנימית וסיפוק. לכן, התחושה האוטומטית שלנו כשאנחנו שוקעים בתוך לילה אפל היא 'מה לא בסדר אתי??'.
נדמה לנו שבמצבנו המואר, לא אמור לקרות לנו כזה דבר. הרי אנחנו גוש של חיוביות, איך פתאום הפכנו לבוץ טובעני של פחד, סבל ורחמים עצמיים?
זה הזמן להיזכר שבעולמנו יש עונות, בטבע וגם בנפש. שלמעגל החושך הזה יש תפקיד משמעותי בגילוי העצמי שלנו. שיש שאלות חשובות שעולות רק בחושך, רק מתוך משבר שמוציא אותנו מאזור הנוחות שלנו. ההבנה של מחזוריות התהליך הרוחני, עם הגאות והשפל המובנים בו, עוזרת לנו לשהות בשפל בלי לחשוב שזו תקלה. בלי להאשים את עצמנו. וגם לזכור שאחרי החורף, תמיד מגיע אביב.
איך צולחים את הלילה האפל?
הדרך היחידה לעבור את זה היא לעבור את זה.
להתמסר. לשהות שם. לשבת בתוך הג'יפה שלנו, ללמוד ממנה. לא למהר לחפש פתרונות. לא לברוח לעשיה מואצת. לקחת זמן לחשוב, גם אם בהתחלה זה מרגיש כמו מחשבות סיבוביות, ב'לופ' אינסופי. להתכנס אל תוך עצמנו, לקחת זמן לבד.
לדעת שהלילה האפל של הנשמה אמור להגיע מתישהו, באופן טבעי, כחלק מהתהליך הרוחני, ולכן כשהוא מגיע, לא להיכנס להלם. לזכור שזה טבעי, שזה חיובי בסוף, וקורה לכולם.
להזכיר לעצמנו שזהו רק שלב. זמני. חולף. מעצים. מלמד. פרק בספר חיינו ולא הסיפור כולו. זה לא יהפוך את החוויה לנעימה יותר, אבל יעניק לנו אורך-נשימה לעבור אותה.
לשחרר את הצורך להבין הכל עכשיו ולפענח את התמונה המלאה. הבלבול מובנה בתוך הלילה האפל, לא רואים רחוק בחושך. מתישהו האור יעלה ונבין הכל. בינתיים זה בסדר לא להבין.
לנוח הרבה. הגוף מתעייף ביחד עם הנשמה.
לנסות להיות רכים וחומלים עם עצמנו. ביחד עם כל הסערה של הלילה האפל עולה בנו גם ביקורת עצמית. עדיף לא להיות שיפוטיים כלפי עצמינו עכשיו. זה הזמן לתרגל אהבה עצמית, פרגון לעצמי ופינוק.
לתרגל מודעות עצמית כנה. חשבון נפש והכרה עצמית הם תהליכים מובנים בתוך הלילה האפל. אנחנו בוחנים מחדש את הזהות שלנו, את הרצונות וסדרי העדיפויות שלנו. מה שעוזר לזה להתקדם מהר הוא דיאלוג כנה עם עצמנו, אותנטיות והקשבה לקולות הפנימיים. כך מגיעים מהר יותר לדיוק, והוא זה שמוביל אותנו הישר לעלות השחר.
ברגעים קשים במיוחד, כדאי לנסות התמקדות בנשימה. זה מוסת את החומרים המופרשים במוח שלנו ומרגיע את מערכת העצבים.
חשוב לזכור שבחושך לא רואים טוב, ולרוב האשליה גדולה יותר מהמציאות. כלומר, זה מרגיש יותר נורא ממה שזה באמת. אחרי שייגמר, תהיה לנו פרספקטיבה להבין שזה היה פחות נורא ממה שחשבנו, ושהכל קרה לטובתנו העליונה.
אפשר גם להזכיר לעצמינו שלילה אפל הוא סימן מצוין. סימן שהתקדמנו וגדלנו כל-כך, שהגיע הזמן להשיל את העור הקודם, שכבר צפוף לתודעה שלנו בתוכו. זו תקופה של התפתחות מואצת, התקדמות ופריצת-דרך. אמנם זה כולל את אי-הנוחות של קריסת הקיים, התפרקות תבניות חשיבה ותבניות רגשיות קודמות, והרבה אי-ודאות לעתיד. אבל על ההריסות האלה ייבנה משהו חדש, אותנטי יותר ומדויק לנו.
החיים בספירלה
לילה אפל של הנשמה הוא מרכיב חוזר במעגלי ההתפתחות התמידיים שלנו. כלומר, הוא לא חוויה חד פעמית. הפעם הראשונה לרוב תהיה הדרמטית והמטלטלת ביותר. אחריה יבואו עוד לילות-משנה חשוכים בתקופות שונות.
מסע הנשמה שלנו כלפי מעלה הוא ספירלי, לא לינארי. אנחנו מתקדמים ועולים כמו בגרם מדרגות לולייני, בסיבובים, חוזרים לאותה הנקודה רק מגבוה יותר, ולכן גם נחזור ונפגוש נושאים נפשיים שכבר עסקנו בהם, רק שבכל פעם הפרספקטיבה שלנו תהיה גבוהה יותר. אחרי שעלינו עוד סיבוב בספירלת ההתפתחות שלנו, נגיע שוב ללילה אפל כלשהו, אך הקושי ועוצמת הטלטלה ילכו ויפחתו. הכוחות הנפשיים שלנו יגדלו, ואתם היכולת להתמודד ולצאת מהר מהלילה האפל.
לילה אפל קולקטיבי
חוץ מהלילות החשוכים של הנשמות הפרטיות, גם כקולקטיבים אנו עוברים פרקים כאלה.
לפעמים זה קולקטיב קטן, כמו תא משפחתי או כיתה. לפעמים זו קהילה שלמה, או מדינה, או לאום. וכפי שראינו בזמן הקורונה, ישנם גם לילות אפלים של הקולקטיב האנושי. בהתרחשויות האלה עומדים למבחן מעמיק הערכים שלנו, הנורמות, התבניות החברתיות הקיימות, הבחירות הקולקטיביות וכמובן דפוסי ההתנהגות.
בתהליכים הרחבים הללו, כמו גם בימים אלה ממש, גדול תפקידם של לוחמי-האור, אותן נשמות שהתעוררו רוחנית ויכולות להוות עוגן של אהבה, אחווה, חמלה ואיחוד.
* * *
כאשר בטלפון הסלולרי שלי עולות הודעות של 'הגיע הזמן לעדכן תוכנה', אני מתעלמת מהן. ואז יום אחד הטלפון משבית את עצמו ומעדכן גרסה, ככה, בלי לשאול אם מתאים לי עכשיו או לא. חוצפה! אני מיד זועמת. אבל אם אודה באמת, הוא הרי כבר רמז, הרבה פעמים, והתעלמתי. אז בסוף הוא פשוט משדרג ודי. כשלא נוח לי.
כך בדיוק קורה בלילה האפל של הנשמה. אנחנו מבצעים בעל-כורחנו שדרוג גרסה של עצמנו. בסבל. לפעמים קדמה לזה תקופה שהיקום ניסה לרמוז לנו בנימוס שהגיע הזמן לשדרוגים אישיים, תודעתיים, רוחניים, רגשיים, או מעשיים, ולא הקשבנו. אבל גם אם לא היו רמזים מקדימים, בלילה האפל של הנשמה השדרוג הזה מתרחש כי הגיע הזמן. ובסוף, אחרי המשבר, נצא עם תוכנה מעודכנת, עם כל השדרוגים הנחוצים לטובתנו העליונה.
באהבה תמיד,
אפרת
Comments