מה קורה כאן? קרע בעם, אמת ושקר

אנשים רבים שואלים את עצמם בעת הזאת מה קורה לנו, כחברה, כעם וכאנושות? מה פשר הסערה הזו? למה זה קורה? ומה יהיה? איך נצא מזה?

באופן טבעי, הסתקרנתי ושאלתי את המלאכים מה עמדתם בנושא. להפתעתי הרבה, גיליתי שבממדים הרוחניים יש שביעות רצון כללית ממהלך העניינים כאן למטה.

מדוע?

לא שחלילה מרוצים מהקונפליקטים ומחוויית הפירוד הקיצונית שעוברת עלינו. אלא שבממדים הגבוהים רואים רחב ורחוק, ומשם רואים את התועלת של התהליך הזה: ככל שהחושך מתגבר, כך בתגובה אליו, מתעורר האור.

זהו זמן דרמטי של בירור.

בגלל המציאות הסוערת, אנשים נאלצים לשאול את עצמם שאלות. לנקוט עמדה. לבחור פרספקטיבה. אנחנו מוצפים במידע משלל מקורות בעלי עמדות שונות, וזה מוביל בהכרח לבירור עצמי: למי ולמה אני מאמין? זהו תהליך חיובי, שמוביל אותנו למקום מודע יותר, מדויק יותר.

כך, הנושא המרכזי שנמצא על סדר היום התודעתי הקולקטיבי שלנו הוא: אמת.

אמת, שקר ו'האמת שלי'

בשיח שלנו רווח המושג 'האמת שלי'.

לכאורה אין אמת מוחלטת, אלא רק התצפית האישית שלנו עליה. ולכל אחד יש זווית ראיה משלו.

מצד אחד, זוהי אמת רוחנית, וגם קונספט חיובי, כי הוא נותן מקום ותוקף לכל רגש, ומאפשר מרחב מכבד לכולם לבטא את העמדה האישית שלהם.

מצד שני, זהו מדרון חלקלק שמרוקן מתוכן את ההבחנה בין אמת ללא-אמת, בין מציאות ללא-מציאות. אם אין אמת מוחלטת, וכל דבר יכול להיחשב האמת שלי, אז אין שום ערך לעובדות, והדרך סלולה לדיון עצלני ורדוד בכל נושא.

את תוצאותיו ההרסניות של התהליך הזה אנחנו רואים מתגשמות סביבנו.

במחלוקות הבוערות ברחובותינו אין הסכמה אפילו על העובדות. זה כבר לא ויכוח נוקב בין עמדות פוליטיות שונות. זוהי מלחמה על המידע, על הסיפור עצמו. מה אמת? מה שקר? מי חשוך? מי מואר? מי מסוכן? מהי המציאות?

חלק מהותי מתהליך התעוררות אישי וקולקטיבי הוא תמיד בירור האמת.

זה מה שקורה בכל התעוררות רוחנית, כאשר מבינים שהמציאות החומרית היא לא הכל, שיש עוד רבדים בעולם שהעין לא רואה. המציאות העל-חושית מתגלה לנו, אנחנו נעשים ערים לאמת.

לחיות במציאות

היום והלילה מובחנים זה מזה. זוהי אמת אבסולוטית, זוהי המציאות. אם מישהו ינסה לטעון ש'האמת שלו' היא שאין הבדל בין יום ללילה, יהיה ברור שהוא טועה או מבולבל.

כפי שמי שלא מבחין בין יום ולילה לא יוכל לנהל את חייו באופן בריא ויעיל, כך גם אנו, כחברה, זקוקים להכרת האמת והמציאות כדי להתנהל בצורה מאוזנת. חברה מיטבית מתקיימת במרחב שבו יש הבחנה בין אמת ושקר, אשליה ומציאות. אירועי התקופה הזו מביאים את הקולקטיב שלנו להתמודד עם הנושא הזה בדיוק: הבחנה בין מה שנכון ומה שלא.

כדי להגיע לריפוי חברתי עלינו לברר, מה אמיתי, מהי המציאות?

אפשר לשאול, לדוגמא: האם באמת יש קרע בעם?

האם זה נכון, האם זו המציאות? או שזהו נרטיב-שנאה שמשווקים לנו באגרסיביות? האם באמת כולם כל-כך מפורדים זה מזה ומלאי-איבה? לכאורה, ממה שנשקף בחדשות ובתוכניות האקטואליה, התשובה היא כן.

כעת נביט סביבנו, במעגלי המשפחה, הקולגות בעבודה ובלימודים, החברים במסגרות השונות, השכנים, בביקור בסופר או במרפאה, האם כשאנחנו מביטים סביב, אנחנו רואים יותר שנאה, קרעים ופילוג? או יותר חיים משותפים, חיבור אנושי בסיסי, שיתוף פעולה ורצון טוב?

הרי ברור שבמעגלים הרבים סביבנו אנחנו מרגישים יותר חיבור מפירוד. השנאה מתקיימת במרחבים הוירטואליים, לא קרוב לידינו. ודאי שיש חילוקי דעות, אולי אפילו מתווכחים ממש, וצועקים לפעמים, וכועסים, אבל גם אז, אין קרע. אין שנאה. ודאי לא בקנה-מידה רחב כמו שמשתקף בכלי התקשורת.

אז אם המציאות סביבי לא תואמת את נרטיב ה'קרע בעם' שבוקע מהמסכים, מדוע שאמשיך לצרוך את דיווחי המציאות של אותם כלי התקשורת, שבאופן מובהק לא תאמו את ראיית המציאות שלי? למה לצרוך את התרמית? ואם הם מייצרים מצג-שקר בנוגע למצב העם, אלו סוגים נוספים של אי-אמת הם מפיצים? על מנהיגים, על מערכות המדינה, על המציאות כולה?

ריפוי באמצעות אמת

הדרך לרפא את עצמינו כחברה עוברת דרך התחנה החשובה הזו: בירור האמת ע"י הטלת ספק.

השלום בתוכנו יחזור כשנסרב להיות מובלים למלחמה, ונטיל ספק בנרטיב השקרי של הקרע בעם, או בכל פיסת מידע אחרת שמנסה להוליך אותנו לפילוג ושנאה. שקר הקיטוב החברתי יוכל להתממש במציאות אך ורק אם נאמין לו וניקח בו חלק.

זה הזמן לדייק. לחדד את ההבחנה שלנו. להביט במציאות כפי שהיא, בעיניים פקוחות. לא ללכת שולל אחרי סוכנים של שנאה. לראות את כל האהבה שסביבנו, ולהתמקד אך ורק בה.

בתהליך הזה, הדעות הקדומות וההעדפות הרגשיות שלנו רק מסתירות לנו. יש לנו מנגנוני-נאמנות אוטומטיים למעגלים פוליטיים וחברתיים מסוימים, וזה מקשה עלינו להטיל ספק ולהגיע להבחנה צלולה משלנו. בעת הזאת אנחנו נדרשים לפקוח את העיניים רחב במיוחד, להתבונן היטב במציאות שבין השורות ומאחורי המצלמה. זוהי המיומנות האישית והקולקטיבית שאנו כנשמות לומדים באמצעות אירועי העת הזאת.

על כל פיסת מידע שמפעילה אותנו רגשית באופן שלילי, כדאי לשאול: האם זה נכון? האם זו אמת? ולשאול זאת ביושר וכנות גם לגבי טיעוני הצד 'שלי', זה שאני מרגיש אוטומטית שייך אליו.

עולם המדיה היום מאפשר להרבה אי-אמת להסתובב במרחב. האמת נסתרת, צריך לחפש אותה, להגיע אליה לבד. התמונה סביבנו מורכבת ורבת פנים, ולכן מבלבלת. אנחנו אלה שצריכים לשאול את השאלות שיביאו אותנו להבחנה מלאה במציאות, כפי שהיא באמת.

למזלנו יש בעידן הטכנולוגי שלנו הרבה אפיקי מידע. לא צריך ללכת רחוק כדי לחפש, הכל במרחק הקלקה. דווקא בגלל זה יש בנו איזו עצלות לטרוח ולברר את הפרטים. אנחנו ממהרים לגבש דעה על-פי התבניות האוטומטיות שלנו, על פי מעגלי השייכות והזהות, על פי מה שמוגש לנו, מצולם וערוך, לעוס ומעוכל, על המסכים. בואו נהיה חרוצים, ונטרח לברר.

מד-אמת פנימי

איך נדע לאיזה מקור מידע להאמין?

אחת האינדיקציות המובהקות לתדר של אמת זה הרגש שמתעורר בנו מול אדם או מקור מידע מסוים. מי או מה מעורר בי פאניקה, מתסיס בי שנאה ופחד, מושך אותי למטה, לעבר קונפליקט או ייאוש? זו לרוב אינדיקציה של לא-אמת. מי או מה מעורר בי תקווה וגורם לי להרגיש משב-רוח חיובי של אהבה וחיבור? זוהי אינדיקציה שחל בי זיהוי של אמת.

כדברי המשורר והפילוסוף Rumi:

When you feel a peaceful joy, that’s when you are near the truth.

אמת וניואנסים

אחד הסימנים המובהקים לאי-אמת הוא פשטנות.

אם פיסת-מידע שנתקלתי בה נשמעת כמו הכללה או סיסמא שטחית, רוב הסיכויים שלפני שקר חלקי או מלא. אמת לא נשמעת כך לרוב. המציאות תמיד מורכבת ורבת-פנים.

הנה למשל, אמירה נפוצה בימים אלה: 'החרדים משתמטים ופרזיטים'. האם זו המציאות?

עובדה נכונה היא שרבים בציבור החרדי לא משרתים בצבא. אבל זו אמת חלקית מאד. אלפי בחורים חרדים מתגייסים ומשרתים כלוחמים בכל היחידות בצה"ל, וזו מגמה שהולכת ומתעצמת בקצב מהיר. גם אלה שלא משרתים בצבא אינם בהכרח 'פרזיטים'. רבים מהם מעניקים לחברה הישראלית בדרכים אחרות, בארגוני חסד שעוזרים לאנשים מכל קצות החברה, בבתי חולים, עזרה ראשונה, וכל מני צמתים של קושי ומצוקה. יש אינספור דרכים לתרום לחברה, ורק ראיה שמבחינה בפרטים וניואנסים תיקח את כל אלה בחשבון, ולכן תהיה קרובה יותר לאמת.

אחרי בדיקה פשוטה נוכחנו שהאמירה 'החרדים משתמטים ופרזיטים' היא לא אמת. היא גם מעוררת שנאה ופילוג. כמה עוד אמירות מהסוג הזה אנו פוגשים יום-יום בלי לעצור ולבחון? כמה טיפות של רעל נכנסות אלינו לתודעה בלי שאנו שמים לב? כמה 'מידע' כזה צברנו עד היום?

בעת הזאת באופן מיוחד, הטוב והרע מעורבבים זה בזה, האור והחושך מעורבבים, וגם האמת והשקר מעורבבים, וכל זאת כדי לאתגר אותנו בזיהוי, כדי לאפשר לנו להתאמן בהבחנה. המשימה היא שלנו, להתיר את הפלונטר באמצעות התבונה והבחירה החופשית שלנו.

סוכני-חושך רבים פועלים כעת סביבנו ומאלצים אותנו להיכנס לתהליך מואץ של דיוק: לאלו דברים אני רוצה לתת את הקשב והפוקוס שלי? איזה תוכן אני מכניס אל השדה התודעתי והאנרגטי שלי? למי אני פותח את חלונות הנשמה שלי, לדוברי השנאה או דוברי האהבה?

הריפוי לכל הבלגאן הנוכחי מתחיל בתוכנו: בבחירה שלנו להבחין.

האמת תמיד תוביל אותנו לחירות פנימית, רצון טוב, וחיבור שמנצח את הפירוד.

באהבה תמיד,

אפרת

לקריאה נוספת: דברים שכתבתי על אהבת חינם