בארבעת המאמרים הקודמים שהקדשתי ללהבות תאומות התבררה בעיקר אמת אחת מוחלטת: מדובר במסע קשה, מטלטל וארוך. איש יקר שהיה אצלי בתקשור סיכם זאת בפשטות: אז יש להם אזיק אלקטרוני אחד לשני לכל החיים ואי-אפשר להוריד אותו?
זהו תיאור מייאש למדי. יש לנו הרבה דרכים לחיות בשלום עם ה'אזיק האלקטרוני' שלנו, ולפעול כך שיהיה לנו טוב ונשגשג, למרות האזיק.
לסיום דבריי בנושא הלהבות התאומות (לעת עתה), קבלו באהבה צידה לדרך.
איך לשרוד את מסע הלהבה התאומה
אם הגעתם להבנה שפגשתם את הלהבה התאומה שלכם, כדאי לכם להתכונן לדרך ארוכה.
לקחת נשימה עמוקה. המסע הזה הולך לקחת זמן. הרבה זמן.
שחררו את הצורך בהכרעה, בסיומת, בפואנטה, בסגירת מעגל או תחנה סופית.
זה אמנם נקרא 'מסע', אבל הוא לא הולך כרגע למקום ספציפי. זהו בעצם מצב כרוני, עם גאות ושפל מתחלפים. חבל להתיש את עצמינו בשאלה המייסרת: מתי כבר נגיע? אין יעד להגיע אליו. היעד הוא המסע עצמו.
נכון שלהבות תאומות שואפות להגיע לאיחוד. זהו ה'יעד' הסופי. אך לא כולם יגיעו אליו, ואם נתמקד באובססיביות באיחוד, רק נרחיק את עצמנו מלהגיע לשם. לעומת זאת, אם נתמקד ב-כאן ועכשיו, בעבודה הרוחנית, יגדלו סיכויינו להגיע בסוף לאיחוד.
הנשמה שלנו בחרה במסע הזה כדי להיות במסלול מהיר ועוצמתי למימוש הפוטנציאל שלנו, ולכן כדאי להתייצב למשימה הרוחנית. לעשות עבודה פנימית. להתמקד יותר בעצמינו, ופחות בלהבה התאומה שלנו. להתרכז במודעות עצמית והקשבה פנימית. ללמוד שיעורי-נשמה. להתפתח.
אפשר לשחרר את עצמינו לחלוטין מתחושת אשמה!
לתת לעצמינו את הזכות להיכשל ולטעות, לאבד פוקוס לזמן-מה ואז לחזור לאיזון. לזכור שבמסע הזה יש שלבים ומעגלים ותקופות, כמו בטבע, כמו בחיים.
לשחרר את התלות בהיגיון והסברים שכליים. זהו סיפור שלא ניתן לספר בכלים לוגיים.
לשחרר את הצורך בשליטה, ודאות ותוצאה ספציפית.
עליתם על רכבת-הרים, תתכוננו להתהפך.
יהיו תקופות שבהן נצליח לאמץ פרספקטיבה רוחנית רחבה במיוחד, ולהבין שאנחנו והלהבה התאומה שלנו לא באמת נפרדים. בממדים הרוחניים אנחנו כבר מאוחדים. תמיד היינו, ותמיד נהיה.
אבל רוב הזמן, נהיה כבולים לפרספקטיבה הארצית, לאדם עצמו, להשתוקקות אליו. ונידרש שוב ושוב למשול ברוחנו ובמשק-הרגשות שלנו.
ב'מיינדסט' הנכון, המסע הזה יכול להיות מסע של גילוי-עצמי מרתק ומרומם.
ויש לנו לא מעט כלים מעשיים יעילים להתמודד עם אתגרי הדרך.
ויסות עצמי
נכנסתי לסחרור עם הרגשות שלי והמחשבות החוזרות על הלהבה התאומה שלי? אני בפיקסציה על איחוד? לא מצליח/ה להתנהל בחיים עצמם מרוב הצפה? זה הזמן לעצור וליישם טכניקה של ויסות-עצמי.
לכל אחד ואחת מאתנו יהיו טכניקות אחרות, שמתאימות למזג האישי ולסגנון הפנימי, אבל לכולנו יש יכולת לפתח ולשכלל את הויסות-העצמי שלנו. בין אם זה דרך נשימות, הדמיות-אור למיניהן, עבודה עם היגדים (משפטים חיוביים שמכינים מראש וחוזרים עליהם), או פעילות פיזית שממקדת אותנו ב'כאן' וב'עכשיו' באמצעות הגוף והחושים. מנעד הטכניקות הוא רחב ומותאם אישית. צריך ללמוד ולהתאמן. האחריות היא שלנו לזהות מה עובד בשבילנו, ואז לפתח את היכולת הזו, ליישם אותה באופן סדיר, ולהפוך להיות מאסטרים, המושלים באנרגיה שלנו, במקום עבדים שנגררים אחריה.
לקריאה נוספת:
הדרכה עליונה
ברגעים שקשה לנו 'לסחוב' לבד את המשא, אנחנו יכולים לפנות אל המלווים הרוחניים שלנו. הם יכולים לתת לנו חיזוק אנרגטי, מסר מרגיע, מילוי סוללה, ועוד.
כל מה שצריך זה ללמוד את 'שפת הסימנים' ולתקשר איתם באופן ישיר.
לקריאה נוספת: סימנים מהמלאכים
חשוב גם לזכור להשתמש בכלי הזה.
כל-כך הרבה פעמים בפגישות-תקשור שמעתי מלאכים מתחננים שיזכרו לבקש מהם עזרה!
בני-האדם מתוכנתים חברתית להסתדר בעצמם, לא לבקש עזרה, לא להראות חולשה, ולכן לא עולה על דעתנו 'להפעיל' את המלווים שלנו הרוחניים. המלאכים שלנו קרובים סביבנו, רק מחכים שנפנה אליהם ו'נפעיל' אותם. כל מה שצריך זה לזכור לבקש. ולא רק סימנים, אפשר לבקש בקשות ספציפיות, כגון: קשה לי היום במיוחד, בבקשה תעזרו לי לעבור את היום הזה. או: קחו ממני את המחשבות האלה לכמה שעות. או: קחו מהלב שלי את הכבדות והכאב. הטעינו אותי באנרגיה/תנו לי כוח ומרץ, וכד'. כל מה שנחוץ לנו.
המלאכים לא יכולים לעזור לנו ללא בקשתנו, כי אסור להם להתערב 'חד-צדדית' אלא במקרים קיצוניים, כמו הצלת חיים או מפגשים גורליים, או כל דבר שקשור לשמירה על התסריט המתוכנן של אותה נשמה. לכן אנחנו אלה שצריכים 'לפתוח את הדלת' מהצד שלנו, באמצעות בקשה, ואז יש להם 'מנדט' לפעול לטובתנו.
פגישות בממד החמישי
ישנן טכניקות רבות לקבלת שלווה פנימית באמצעות תקשורת על-חושית עם הלהבה התאומה שלנו. אנחנו יכולים להתחבר לאנרגיה של התאום שלנו בממדים הרוחניים. במאמרים הקודמים הזכרתי כמה מהן: פנטזיות, מדיטציית 'פגישה על החוף', ותדלוק אנרגטי.
האינטואיציה והיצירתיות שלנו מאפשרים לנו לפתח, לגלות או להמציא כל אקט של חיבור רוחני, כפי שעשתה ליטל ברגע של קושי קיצוני (ראו במאמר בהרביעי). אפשר וכדאי לקבל תדלוק אנרגטי, עזרה והגנה רוחנית מהתאום הנשמתי שלנו.
לא לשבת ולחכות
האהבה והמשיכה שלנו כלפי הנשמה התאומה כל-כך חזקות, שקל להיסחף למצב שבו כל המיקוד שלנו הוא שם, ברצון והשתוקקות לעוד פגישה, עוד שיחה, עוד וואצאפ. באופן טבעי אנחנו רוצים להתאחד בעולם הגשמי. רוצים להרגיש אותם, לגעת, להתקרב, להתמזג. הכמיהה הזו יכולה לפעמים להיות בכזו עוצמה שזה כמעט כואב בגוף, מציף כל תא בנו עד כאב. ואז אנחנו עסוקים אך ורק במתי ואיך נתאחד כבר. זוהי דרך ודאית לאבד שפיות ואיזון. זאת אנרגיה נואשת שבאופן פרדוקסלי רק מרחיקה אותנו מהסיכוי לאיחוד, ומסחררת אותנו הרחק מתהליך הצמיחה שלשמו התכנסנו מלכתחילה.
אפשר לאהוב מרחוק את הלהבה התאומה שלנו, ובאותו הזמן להתמקד בחיים עצמם, בעיסוקים שלנו, במערכות היחסים הקיימות שלנו, בכל מנעד החוויות האנושיות שהחיים מזמנים לנו. אפשר להזכיר לעצמינו שבגלל שעברנו כבר הרבה גלגולים עם הנשמה הזו, קשה לנו לשחרר אותה. ההיסטוריה פועלת כמו דבק או מגנט, שמקשה להתרחק אנרגטית ורגשית.
מסע הנשמות התאומות הוא בראש וראשונה מסע של שדרוג עצמי. השדרוג, כמו עדכון תוכנה מסיבי, כולל ריפוי נפשי, תודעתי, רגשי ונשמתי. ולעתים קרובות גם גופני. להבות תאומות רבות מצליחות, אחרי שנים של מאמץ, לעשות סוף סוף דיאטה, או לשפר את התזונה, או לעשות ספורט. הגוף 'משתדרג' ביחד עם הנשמה, ואנו קורנים יופי ובריאות.
לכן כדאי וצריך להתמסר לשדרוג הזה במלואו, לחיות ולעשות, לשגשג ולצמוח, ובמקביל, גם להיות נוכח עם הנשמה התאומה. לחוות את מה שהמסע הזה מאפשר לנו עם עצמינו, בלי קשר אליהם. וגם, אם זה נכון לנו, אפשר להתרחק מהלהבה התאומה ולנתק מגע, אם המחיר הרגשי עבורנו גבוה מדי.
לעשות את השינוי
לעתים, במסגרת הטלטלה שנגרמת לנו מהמפגש עם הלהבה התאומה שלנו, אנו נקראים לביצוע שינויים דרסטיים בחיינו. הסיבה לכך היא שהמפגש הפיזי הזה 'מנער' אותנו אנרגטית וממקד אותנו לכיוון התדר האותנטי ביותר שלנו, ולפעמים זה חושף את מה שלא אותנטי לנו בחיינו הנוכחיים. כך יוצא שאנחנו 'נדחפים' לשינויים שאולי לא העזנו לעשות בעבר, או אפילו לא העזנו להודות ברצון הכמוס לבצע אותם.
שינויים במקום מגורים, מראה חיצוני, חזרה בתשובה, יציאה בשאלה, עזיבת חברויות ישנות, או מקומות עבודה שלא טובים לנו, ולפעמים גם מערכות יחסים זוגיות שהגיע זמנן להסתיים, לכל אחד זה יתבטא אחרית, אך לכולם יהיו מעגלים שנסגרים לטובת מעגלים חדשים שיפתחו. אם ניענה לקריאות הפנימיות הללו ונבצע את השינויים בחיינו, נתקדם מהר יותר. ככל שנדחה ונשהה את השינויים הנדרשים, כך יתארך הסבל. הנשמה רוצה להשיל את מה שכבר לא משרת אותה. לכן כדאי להעז ולבצע את השינויים שאנו מרגישים קריאה פנימית לבצע.
תיקון עולם
בשנים האחרונות יש המון נשמות שפוגשות את הלהבה התאומה שלהן ומצטרפות למסע הזה. זהו אחד הנושאים הבוערים ביותר על סדר היום הרוחני הקולקטיבי. מדוע?
זהו תזמון מדויק שנבחר בקפידה, כדי להיות קטליזטור להתעוררות רוחנית רחבה וקולקטיבית.
לנשמות התאומות יש תפקיד מרכזי בתנופת האנרגיה הכללית, כאשר ההתעוררות הרוחנית של כל נשמה פרטית בקבוצה הזו מעניקה משקל ותנופה להתעוררות הרוחנית של האנושות כולה.
כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן.
אם אתם נמנים עם הקולקטיב הייחודי הזה, קחו נשימה עמוקה. האור לא מגיע ברגע, אבל הוא מחכה, פרוס למנות, בהרבה תחנות לאורך הדרך. יש הרבה עליות וירידות, תקופות חשוכות ואחריהן תמיד התבהרות ופריצת דרך.
הארה היא לא אירוע חד-פעמי. הלימוד הנשמתי חוזר שוב ושוב במעגלים ספירליים עולים. בכל פעם נפגוש את עצמינו שוב בנושא הכאוב, אך מפרספקטיבה גבוהה יותר.
אין תרופת-פלא, כי זו לא מחלה. אלה כאבי-גדילה.
כדאי להיזהר מפני תכנים שמסתובבים ברשת, בעיקר מפני קונספציות פטליסטיות של גורל, או פנטזיות אובר-רומנטיות על איחוד שרק מחלישות אותנו. כמובן שיש מרכיב חזק של גורל בנשמה תאומה, אבל הגורל הוא להיפגש. מהנקודה הזו ואילך, הכל פתוח לבחירה שלנו. אנחנו בוחרים אם להיתקע בל'ופ' הרגשי או לצמוח. אנחנו בוחרים אם טוב לנו להישאר בקשר עם אותו אדם או להתרחק ממנו, למען שלומנו הנפשי. אנחנו לא חייבים כלום. ומגיע לנו להיות באהבה ושמחה.
אפשר לאהוב מרחוק את הנשמה התאומה שלנו בעודנו משגשגים בזוגיות בריאה ומזינה עם מישהו אחר. יש גם וגם. אנו יצורים תבוניים בעלי כוח-על שנקרא ויסות-עצמי. אנחנו לא קורבנות של הרגשות שלנו, אלא מסוגלים להתאמן בלנהל אותם.
כבני-אנוש אנחנו מנסים לפתור בלבול באמצעות שכל והגיון, אבל התשובה בנושא הזה נמצאת דווקא בלב וברגש. אין פה שום דבר הגיוני, וככל שנמהר להיפרד מתקוות-השווא למצוא היגיון בשיגעון, כך נבזבז פחות זמן, ונתקדם בריפוי הרגשי. הרי הרגש הוא בדיוק מה ששולח אותנו למסע הזה מלכתחילה, הוא מציף בנו את המבול של שאילת-שאלות ובחינת העצמי והמציאות. זוהי התעוררות רוחנית, וזו מתרחשת רק כאשר עולמנו מיטלטל באיזשהו אופן.
מסען האישי של הנשמות התאומות הוא אחד הקטליזטורים הגדולים והיפים של ההתעוררות הרוחנית בתקופתנו, ואיחודים רבים של להבות תאומות מתוכננים לתקופה הזו.
הרבה מהאיחודים הללו לא מתרחשים במסגרת התבניות החברתיות הקיימות, והאהבה מתממשת ללא 'מערכת יחסים' במובן המקובל. כך כולנו תורמים להגעתו של העידן החדש, שבו אהבה ניתנת בקלות וכמויות גדולות.
מסע הלהבות התאומות הוא, בסופו של דבר, בשורה של אהבה.
מקווה שדבריי היו לתועלת לכל מי שזקוק להם.
באהבה תמיד,
אפרת.
Comments