תמונת מצב: סיר מרק רותח
רונה היא נשמה עתיקה ולקוחה ותיקה. כבר כמה שנים היא מגיעה לתקשור בכל כמה זמן, לדייק את עצמה ולהתקדם במסע הנשמה שלה בצורה צלולה ומודעת. היא נהנית מחיים טובים, מלאי הרמוניה ושפע. אבל לאחרונה הכל בנסיגה. העסק מקרטע, החיים האישיים קיבלו תפנית שלילית, ורונה תוהה מה קרה? אחרי כל העבודה הרוחנית שהיא עשתה, למה הכל מתפרק? האם יש שיעור נשמה חשוב שהיא מפספסת?
המדריכים של רונה פתחו את הדרכתם בהבהרה חשובה: זה לא את, זה המרק!
והסבירו: העולם שלנו הוא כמו סיר ענק של מרק. בתוך המרק צפים להם הירקות: סלרי, גזר, דלעת, תפוח אדמה. הם שונים זה מזה, אבל כולם באותו הסיר. כשהמרק קר, גם הירקות קרים. כשהמרק מתחמם, הם מתחממים אתו, וכשהמרק רותח ומבעבע, כל הירקות מקפצים בתוכו. זה לא משנה אם הגזר כתום והסלרי ירוק. זה לא משנה שהבטטה מתוקה והשורש-סלרי מר. במרק רותח, הכל רותח.
מה שקורה לך עכשיו רונה, לא קורה כי את גזר או סלרי או בטטה. זה לא קשור לאנרגיה שלך. זה קורה לך כי המרק סביבך רותח. כואב לנו כל-כך לשמוע את הספקות העצמיים שלך. עשית המון עבודה רוחנית, את מוארת ומפותחת, אל תמהרי לחפש את האשמה בך!
האנושות נמצאת בשיאה של סערה אנרגטית, והדבר ניכר בכל פינה. המתחים הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים, הבינלאומיים, כל הכאוס, האלימות, הזעם והחרדה נותנים את אותותיהם ברשת המשותפת. כדור הארץ נמצא תחת השפעה חזקה מאד של אנרגיות קוסמיות, ובני האדם מגיבים לזה, ואף מגבירים את זה, דרך ההתנהגות שלהם.
את אכן בתדר אישי גבוה מאד. אבל את גם מושפעת מהתדר הסוער של הרשת הקולקטיבית. כשמזג האוויר סוער, לכולם קר, גם למי שהגיע בתדר גבוה, וגם למי שלא.
התקופה הסוערת הזו תוביל לימים טובים עבור האנושות, זהו תהליך מיטיב, כמו שסיר שמבעבע ורותח על הכיריים מניב בסופו של הבישול מרק משובח, טעים ומזין. מי שאף פעם לא בישל מרק עלול להיבהל מהמים המבעבעים, ולחשוש מכך שהירקות זזים ומקפצים בתוכו, אך מי שמבין בבישול יודע שהבעבוע חיובי, ושהמרק מתבשל היטב.
כדי להפחית את הסבל וההשפעה השלילית של האנרגיות הסביבתיות בזמן הזה, כדאי לבצע התרחקות אנרגטית.
עדיף בעת הזאת לא להתערבב תודעתית עם המציאות הקולקטיבית הסוערת. לא לצרוך הרבה חדשות, לא לעקוב אחרי כל פרטי הפרטים של הכאוס, לא להשתתף בפסטיבל השנאה, הזעם והדאגה. לקחת צעד אחורה, להתנתק מאקטואליה, לא לתת לחושך הזורם ברשת להיכנס אליך לתודעה. כך תוכלי לשמור על התדר הגבוה שלך, ובכך תעשי גם שירות לקולקטיב, כי תדר האור שלך יזרים לרשת אנרגיה טובה. כדאי לחפש ולצרוך במכוון תכנים מרגיעים ונעימים, שמשאירים אותך מחוברת לאור.
המלאכים העניקו לרונה גם הדמיה שתעזור לה להפריד את עצמה אנרגטית מהשפעות הרשת הקולקטיבית הסוערת:
להתנתק מהרשת
לשבת בנוחות, לעצום עיניים, להרגיע את הנשימה והגוף.
לראות בעיני רוחך רשת משבצות צפופה, כמו במחברת חשבון. הרשת הזאת גמישה ונעה בגלים, מקיפה את הכל, עוברת דרך הכל, והכל מחובר לרשת הזאת. העצים, ההרים, האנשים, כולם 'עשויים' מהרשת הזאת, מחוברים אליה, פועלים בתוכה ומזיזים אותה בתזוזתם.
נסי לראות בעיני רוחך את הגוף שלך מחובר גם הוא לרשת הרחבה הזו. כל תנועה של הגוף שלך מזיזה גם את הרשת. הכל מחובר. הכל אורגניזם אחד ענק.
ואז, לאט לאט, לדמיין את עצמך מבצעת ניתוק הדרגתי מהרשת, יציאה ממנה. קודם יד, ואז היד השניה, ואז רגל, ועוד רגל, ומרכז הגוף, ולבסוף גם הראש. להגיע למצב שכל הגוף יצא מהרשת, נפרד ממנה בעדינות, וכעת הגוף נמצא ליד הרשת, קרוב אך לא בתוך, רואה אותה אך לא חלק ממנה. לסיום, להקיף את הגוף באור חזק ובהיר.
אין מה לחשוש, היציאה מהרשת לא מנתקת אותך מזרם החיים או מהשתתפות בקולקטיב. את עדיין חלק מהשלם, אך הגוף כבר לא חווה את כל הזרמים של הרשת, לא כפוף להם, הוא רק עד להם מהצד.
להחזיק את התמונה הזאת בראש, הגוף עטוף באור, סמוך לרשת אך לא בתוכה, ולהניח את הכוונה: אני ליד הרשת ולא בתוכה. התדר שלי עצמאי, מלא אור וגבוה. אני בשותפות עם הכלל, אך בחסינות מזרמים אנרגטיים שלא מיטיבים אתי ועם חיי. והכל לטובה.
לסיים בנשימה ארוכה, עמוקה ואיטית שמקבעת את הכוונה אל תוך המציאות.
כדאי לחזור על התרגיל כל יום כדי לבסס את המצב האנרגטי ה'מנותק' לאורך זמן, ואפשר להפסיק אותו כשמרגישים שאין בו צורך יותר.
*
גלי הגיעה אלי לתקשור בתחושה של חנק, שהיא כמו כלואה בחייה וזקוקה לחופש ולמרחבים. היא חששה שמא משהו בתוכה מתעורר לשינוי גדול, אולי היא צריכה לפרק את כל מה שבנתה עד היום, להתגרש, להחליף מקצוע? זה מילא אותה בפחד גדול.
המלאכים של גלי היו נחרצים, מיד כשהתחברתי אליהם: זה לא את, זה המרק.
האי-נוחות שאת חשה היא לא קריאה לשינוי שבאה מבפנים, אלא גל אנרגטי מבחוץ שהתיש את המערכות שלך. מנגנוני הפרשנות שלך חיפשו הגיון במה שאת חווה, ובהתבסס על תבניות חשיבה אנושיות, הגיעו למסקנה שזאת אולי קריאה לשינוי גדול. האינטואיציה שלך הרגישה שמשהו לא כשורה, אך זה לא בגלל צורך בשינוי דרמטי בחייך, אלא בגלל שהמערכות הפנימיות שלך מזהות תקלה, והתקלה היא חיצונית.
המדריכים של גלי הסבירו באריכות על המרק הקולקטיבי הסוער, שמשפיע אנרגטית על חייה וגורם למועקה שהיא חשה. דבריהם הרגיעו אותה מאד, כי היא אהבה את חייה ולא רצתה שינויים גדולים, רק לחזור לשלווה ורוגע.
המדריכים העניקו לגלי תרגיל הדמיה שיסייע לסנן החוצה את ההשפעות האנרגטיות הסביבתיות, ולהיטען בחזרה באור:
כיפת האור הנוטפת
בכל לילה, בשכיבה במיטה, רגע לפני שהולכים לישון:
לשכב בנינוחות, להרפות את הגוף והמוח, נשימה עמוקה ואיטית.
לדמיין מעל הבית כיפה גדולה ושקופה של אור. הכיפה עוטפת ומכסה את כל הבית, כמו איגלו מואר. מחוץ לכיפה - החושך של הלילה. בתוך הכיפה - אור רך וחמים.
להניח את הכוונה: בועת האור הגדולה הזו שומרת על הבית כל הלילה מפני חדירה של כל אנרגיה שלילית. הכיפה משמשת מסננת, דרכה נכנסות אל הבית אך ורק אנרגיות טובות וחיוביות. כל דבר שלילי נשאר בחוץ.
כעת מוסיפים: כיפת האור היא גם טפטפת. מצדה הפנימי נוטפות עלינו טיפות של אור. רסיסי האור יורדים כמו גשם עדין ודק במשך כל הלילה, מפזרים אור בכל חדרי הבית, מציפים את הבית באנרגיות טובות, בהרמוניה, שפע, שגשוג, בריאות, אינסוף ברכות, אהבה ואחוה ושלום ורעות. האור ממלא את הבית כולו, נספג בשדות האנרגטיים של כל בני הבית, ומטעין אותם.
כאן אפשר להוסיף לטיפות האור כל צבע או כוונה שרוצים, וגם לכוון לבני בית ספציפיים שאנו רוצים להטעין באנרגיה מיוחדת.
אפשר לדמיין ויזואלית את טיפות האור מטפטפות, או רק להצהיר את הכוונה (אם קשה לדמיין תמונה). אפשר להוסיף מעל הבית סמלי אור כמו מגן-דוד, קוביית מטטרון, וכד'.
לסיים בנשימה ארוכה, עמוקה ואיטית של הודיה.
*
גלי ורונה לא היחידות. אנשים רבים הגיעו אלי לתקשור בזמן האחרון עם מגוון קשיים ואתגרים, ורבים מהם קיבלו מסרים דומים על המרק המבעבע שמשפיע על חייהם.
אין ספק שעובר על האנושות משהו כבד ומאתגר. ברמה הפרטית, לרבים יש התעצמות באתגרים ובקשיים, החמרה בסימפטומים רפואיים, וחוסר יציבות בתחום הכלכלי או הנפשי. אנחנו לא רק בסיר מרק מתבשל, זהו סיר לחץ רותח, עם הקצנה של הכל, הרבה אנרגיות דחוסות, עיכובים וסטרס.
כשאנו ניצבים בפני אתגר קשה, הנטייה האנושית היא להתכנס פנימה ולחפש את התקלה בנו. מה בי לא מדויק? מה בי דרוש תיקון? מה היקום מנסה לרמוז לי?
בימים אלה, שאלות מהסוג הזה יכולות להיות מתישות ומתסכלות. לפעמים המבט פנימה לא נותן לנו תשובות, לא מביא הקלה. הנשמות הרגישות והרוחניות חוות את זה בעוצמה גבוהה, כי השדה האנרגטי שלנו פתוח וחשוף, ולכן סופג יותר. כך יוצא שדווקא מי שהתדר שלו גבוה יותר, לעתים סובל יותר מתופעות הלואי של המרק המבעבע.
אבל אנחנו לא חסרי אונים מול המרק. בשונה מירקות, לנו יש יכולת ויסות עצמי ובחירה חופשית, איך להגיב לחום של המרק מסביבנו. ויש לתודעה שלנו כוח להשפיע.
המלאכים רוצים שנצא לחופשי ממלכודת ההאשמה העצמית, ושנבין את ההקשר הרחב של מה שקורה לנו. התרופה נמצאת בדיאלוג הפנימי שלנו: להחליף את מחשבות ה'מה לא בסדר אתי' או 'למה העולם מתאכזר אלי' בטקסט אחר. להזכיר לעצמינו יום יום:
אנחנו ירקות שונים שצפים בתוך מרק רותח ומבעבע. מה שאני חווה ומרגיש/ה כרגע נובע מהשפעות אנרגטיות חיצוניות וסביבתיות, ולא באשמתי.
זה לא אישי. המרק לא נגד אף אחד מהירקות שבתוכו, וגם לא נגדי. הוא מרק. אין לו עמדה.
אני לא חסר/ת אונים מול זה, אלא יכול/ה להשפיע על האנרגיה הקרובה שסביבי.
אני דבק/ה באור ובוטח/ת בטוב.
*
קל וטבעי לראות חושך מסביב ולהסיק שאנחנו בדרך לחושך גדול ונורא. אבל זה לא נכון. למלאכים חשוב שנדע שהמרק לא ימשיך לרתוח לנצח. הוא יירגע, ויהיה טעים מאד. לפי הישויות הרוחניות שמלוות את בני האדם, אנחנו מתקדמים לעבר אור גדול. בזמן שהמרק שלנו מבעבע, הרבה חושך מתנקז ומשתחרר החוצה. אנחנו בתהליך היטהרות כללי. יש למה לצפות. וחשוב להם שנזכור את זה.
בינתיים, אנחנו יכולים למשול בתודעה שלנו ולהיעזר בהדמיות, שאותן חלקתי כאן. ולהזכיר לעצמנו שכמו שהרתחת ירקות יוצרת מרק טעים, כך הסערה הנוכחית היא תהליך היווצרות של תקופה נפלאה. אנחנו במסדרון שמוביל לימים טובים מאד.
שנזכה לראותם בקרוב.




Comments