אהבת חינם

קשה לפספס את הרמזים שאירועי התקופה הזו מטיחים בנו.

הקולקטיב שלנו זקוק בדחיפות לאהבה.

המרחב הציבורי גועש באנרגיה של פילוג וזעם. הרשת האנרגטית הקולקטיבית שלנו מוצפת בעוד ועוד חושך. ברור שתרופת-הנגד לכל הבלגאן הזה היא אהבה. אבל מה אפשר לעשות?

בהיבט הפרקטי, כמובן, כדאי להרבות במעשים של קירוב, חיבור ושמחה, שיציפו את הרשת האנרגטית המשותפת באור. זה לא חייב להיות משהו גדול ומסובך, כמו פרויקט קירוב לבבות רחב-היקף. כל מפגש שמח עם משפחה או חברים מייצר אינטראקציה של קירבה וחיבור, מפעיל את מרכזי הלב של כל הנוכחים, שמפרישים ביחד אור אל הרשת הקולקטיבית ומשפיעים על מאזן האור הכללי.

ואפשר גם לרפא במישור הרוחני והאנרגטי.

איך להיות לוחמי-אור בחושך הנוכחי?

הצעד הראשון אל האור הוא להתרחק מהכלים שמזרימים אלינו חושך.

כשאנחנו צופים בדיווחי התקשורת הקשים, אנו חווים באופן מידי תגובה רגשית. מרכז הלב שלנו מותקף ונכנס לתעוקה. אנחנו דואגים, זועמים, מזדעקים. הרגשות השליליים האלה זולגים כאנרגיה החוצה ממרכז הלב שלנו, אל הרשת הקולקטיבית. וכך, בלי שהתכוונו, 'הפרשנו' החוצה גל של חושך. הוספנו עוד אנרגיה שלילית למאזן.

לכן כדאי להתנתק ממחוללי אנרגיית הפירוד. לא לצרוך חדשות. לכבות את הרעש. לא לתת בטעות את האנרגיה שלנו לכל זה. לגמול את עצמינו מהקונספציה שאם לא נראה חדשות נהיה 'מנותקים' ונחמיץ משהו חשוב. אנחנו לא באמת צריכים את כל המידע הזה. עדיף להיות מנותקים ונקיים אנרגטית, ועדיף שלא נתרום את הלב שלנו לקמפיין השנאה והפילוג.

האינטרס של גופי התקשורת הוא למשוך אליהם כמה שיותר צופים, ואת זה משיגים באמצעות דרמה וקונפליקט. לכן התקשורת מכוונת את הפוקוס שלה לכל מה שתוקפני ושלילי, ואף מלבה את האש.

זה לא אומר שעלינו לטמון את הראש בחול ולהתעלם ממה שקורה מסביב, אלא להיות מעודכנים במידה בסיסית וללא מעורבות במערבולת הרגשית.

להיות אהבה

הצעד השני להגברת האור הוא להיות אהבה.

אהבה לא רק כרגש אלא כאנרגיה. להיות כור גרעיני שמחולל אור, סוללה שמזרימה אהבה אל הרשת הקולקטיבית.

זו לאו דווקא אהבה שתלויה באינטראקציה עם אנשים. לאו דווקא אהבה רומנטית או בינאישית. זה לראות את העולם באהבה וחמלה. להיות תדר יציב ועוגן אנרגטי של אהבה, בלי קשר למה שמתחולל מסביב. להיות שמש גם אם בחוץ יש כרגע רעמים וגשמי-סערה.

תיקון עולם מתחיל בפעולה הפשוטה הזו: להחליט להיות אהבה. לבחור.

זה לא קל. אנחנו שבויים בקונספציה שאהבה היא תגובה למשהו. שלאהוב אפשר רק את מה שיש בו תכונות שראויות בעינינו. שלאהוב אפשר רק אם מושא האהבה מעורר בנו רגש חיובי. באהבה כזו, התלויה בדבר, המבט שלנו מופנה החוצה. אנחנו בוחנים את האובייקט, ועל סמך התכונות שלו מופעל אצלנו רגש בתגובה.

באהבת חינם המבט הוא פנימה, אל תוכנו. אנחנו בוחרים להיות אהבה, ולא משנה מול מי או מה אנחנו עומדים. אנחנו נגמלים מהתפישה שאת אהבתנו מישהו צריך להרוויח או לעורר.

כדי להיות בתדר של אהבת חינם אנחנו עוצמים עיניים, לוקחים נשימה עמוקה, מציפים את עצמינו באור, מחייכים חיוך פנימי, ואומרים בלב שוב ושוב: אני בעצמי אהבה. אני בעצמי אהבה. אני עוגן של אהבה בעולם הזה. כלום לא יכול להזיז אותי מהתדר שלי. אני אנטנה שמשדרת גלים של אהבה לכל עבר.

לבחור להיות אהבה זו אחת הפעולות המעצימות ביותר שיש. לא צריך בשביל זה כלום, רק את עצמינו.

זה מאפשר לנו להיות מגדלור שניצב איתן גם כשגלים גבוהים וחזקים מתנפצים עליו.

ואז, האור הזה זולג החוצה מאתנו, מתפזר אל הסביבה בדרכים סמויות, בפעפוע של אנרגיה, הישר אל הרשת הקולקטיבית.

איך להעלות את תדר האהבה

כשאנחנו תופסים את עצמינו נסחפים בזרם העכור של האקטואליה, חרדים לגורל המדינה, זועמים על מעשים ואמירות של מי שאנחנו רואים כאויב, או בקיצור, רואים חדשות... הנה כמה טכניקות פשוטות לעצור את הסחרור התודעתי והרגשי שלנו באופן מידי.

אלו דרכים מעשיות לאיפוס מהיר של האנרגיה שלנו מחושך לאור:

· ללטף ולחבק תינוק. או חתול, או כלב. או כל יצור קטן וחמוד. יש להם אנרגיה טהורה ובלתי-נגועה בטעויות התפיסתיות של האנושות הבוגרת. הם עושים לנו דיאליזה אנרגטית מידית, מחזירים אותנו לבסיס ומציפים את רמות האהבה בלב שלנו. קשה להיות בזעם פוליטי עם תינוק מתוק על הידיים.

· למלא את החלל הפיזי בצלילי שיר קצבי ושמח עם מילים בעלות תוכן חיובי. לרקוד ולקפץ. קשה לשנוא יריב פוליטי כשהגוף בהיי, הדם מפוצץ אדרנלין ושרפנו מלא קלוריות.

· לקרוא ברשת סיפורים מרגשים של ערבות הדדית, גילויי נדיבות ואנושיות וכד'. לחפש ולצרוך מידע על אירועים מחממי-לב של התגייסות בני אדם למען בני אדם. ויש כל-כך הרבה כאלה!

· להזכיר לעצמינו שכולנו אצבעות על יד אחת גדולה. לכן, לכעוס על מישהו בגלל שהוא מצביע ימין או שמאל, זה כאילו שהאגודל תתחיל לכעוס על הזרת ותרצה להכות אותה. זה אבסורד לחלוטין, וחוסר הבנה בסיסית באמת של העולם הזה.

לאהוב את החושך

אפשר גם לקחת עוד צעד גדול קדימה, ולאהוב את מה שאנו חווים כהכי רחוק מאתנו.

קשה לאהוב את מי ומה שאנחנו לא אוהבים. קשה להחליט לאהוב את המחנה הפוליטי שדעותיו שערורייתיות בעיני. לאהוב את האנשים שלדעתי מוליכים את המדינה לאבדון. לאהוב את סוכני הכאוס שמלבים את האש ברחובות, בכנסת ועל המסכים.

איך אפשר לאהוב את מה שלא אוהבים?

אם ניפרד לרגע מהפרספקטיבה הצרה והארצית, נוכל להרים את המבט ולהבין את ההתרחשות מתוך פרספקטיבה רוחנית גבוהה.

העולם שלנו בנוי מקטבים. יום ולילה, טוב ורע. אור וחושך. זכר ונקבה. פעולה ומנוחה.

כמו שבלי לילה אין משמעות ליום, כך גם לחושך האנושי יש תפקיד. בלעדיו אין קיום לאור. ללא הקוטביות, אין קיום לאף צד.

הבורא ברא כך את העולם בכוונה תחילה, והוא אוהב את כולם. לא רק את האור והטוב. כמו אב שאוהב את כל ילדיו, גם את הילד השובב שעושה בעיות, כך הבורא אוהב בעוצמה שווה גם את המואר וגם את היבטי הצל של היקום.

אנחנו יכולים להתקרב אליו בכך שנאמן את עצמינו לאהוב, כמוהו, את החושך.

מה שיקל עלינו לעשות זאת זה להזכיר לעצמינו את תפקידו החשוב של החושך בעולם. אנחנו לא יכולים להתקדם במסע הנשמה שלנו בלעדיו. הניגודיות שהוא יוצר מאפשרת לנו את הבחירה. בין טוב ורע. בין אהבה ושנאה. בלי ההפכים הללו, לא היתה לנו בחירה. לכן טוב שיש חושך אנושי, הוא עוזר לנו לחדד לעצמינו מי אנחנו ומה אנחנו רוצים, שזו מהותו של מסע הנשמה שלנו. ולכן הגיוני גם לאהוב את החושך, על כל מה שהוא מאפשר לנו כפרטים וכקולקטיב.

לא קל בימים האלה לאהוב את השנוא עלינו, וכמעט בלתי אפשרי להחזיק את המצב התודעתי הזה לאורך זמן. המציאות גוררות בכוח את התודעה שלנו בחזרה לפרספקטיבה הארצית של 'אנחנו' ו'הם'. אבל אפשר לחוות רגעים, ניצוצות של בהירות, של פרספקטיבה רחבה וצלולה על העולם, כפי שרואים אותו מהממדים הרוחניים הגבוהים. שם ברור שהחושך והאור אהובים באותה המידה.

הבלבול שמוביל לבהירות

כלי נוסף שעוזר להישאר בתדר של אהבה הוא להבין שגם אם נדמה לנו שאנחנו האור והצד השני הוא החושך, לא בטוח שזה בדיוק כך.

אחד המאפיינים של התקופה הזו הוא בלבול מכוון. האור והחושך, הטוב והרע, מעורבבים זה בזה. בתוך האור יש אלמנטים של חושך, ובחושך עצמו יש היבטים של אור. כולנו גם וגם.

יש הרבה שסמוי מן העין. יש חושך שמחופש לאור, ואור שמוסווה עמוק בתוך החושך.

זה נבנה כך בכוונה, כדי להציב את הנשמות בפני בחירה. כדי לאפשר לאנושות להתעורר רוחנית ולהקיץ מהאשליה של הפירוד, להיזכר שכולנו גוף אנרגטי אחד, מחוברים ולא נפרדים. כדי שנוכל לבחור לאהוב ולא לשנוא. בלי הנסיבות האלה, בלי הבלבול והערבוב, הכל היה ברור ולא היינו ניצבים כלל מול צומת של בחירה.

לכן, באופן רחב ונשגב, כל ההתרחשויות הקשות של הימים האלה הן לטובה, מכיוון שככל שהחושך מקצין את ביטויו, כך האור נעשה ברור יותר. וכך כל אחד ואחד ניצב בפני ההזדמנות לבחור. אנחנו נאלצים להפעיל את הבחירה החופשית שלנו, האם נלך כעיוורים אחרי סוכני השנאה והפילוג, או שנבחר להרחיב את התודעה, לראות מגבוה, להיות אהבה, ולהרבות אהבת חינם.

כאנשים רוחניים יש לנו הזדמנות לממש את תפקידנו כסוכנים של אור, ולא להיבהל מהחושך שמשתולל מסביב. להבין את ההקשר הרחב של מה שקורה ולרתום את האנרגיה שלנו לריפוי הכללי. תיקון עולם באמצעות אהבה.

שנזכה להיות מגדלור של אהבה

שעומד איתן מול כל גלי החושך,

אפרת