הארוס שברח

תהילה הגיעה אלי שבועות ספורים לאחר טראומה קשה.

היא סטודנטית באוניברסיטה. במהלך לימודיה פגשה את אריאל, סטודנט גם הוא, והם התאהבו.

לאחר קשר של שנה, החליטו להתארס. ההורים נפגשו, היתה שמחה גדולה. תהילה היא בת בכורה במשפחה דתית, והראשונה שמתחתנת. אור גדול הציף את הבית כולו ואת חייה של תהילה.

נקבע מועד למסיבת האירוסין.

ככל שהתקרב מועד המסיבה, החלו היחסים בין הזוג להידרדר. מתחים התגברו, ויכוחים הפכו למריבות, העימותים התרבו. בשבוע של מסיבת האירוסין המצב הסלים עד לשבר מוחלט, ולכולם היה ברור שהמסיבה הזו לא עומדת להתקיים.

תהילה נותרה שבורה, כאובה, המומה ומבולבלת. איך כל זה קרה? ולמה??

כשהתיישבה מולי בחדר התקשור, התקשתה תהילה לעצור את הדמעות. היה ניכר שבמהלך השבועות האחרונים נשפכו דמעות כמים, ושהגיע הזמן שלה לקבל בהירות, הבנה, נחמה וריפוי.

אני רוצה להמשיך הלאה, אמרה. אני רוצה למצוא אהבה חדשה, נכונה וטובה. וכדי לעשות את זה אני חייבת להבין מה קרה ולשחרר את אריאל סופית.

עצמתי עיניים ופתחתי את הערוץ שלי לקבלת תשובות עבור תהילה.

הרגשתי איך בן רגע אני מוצפת דמעות. הכל בסיפור הזה טעון כל-כך ומלא כאב. אבל לא רק את הכאב של תהילה אני מרגישה.

הוא היה חייב לעשות את זה, אני מקבלת מסר צלול. הוא לא רצה להכאיב לך. הוא רצה לצמצם את הכאב למינימום הנדרש. ולכן הוא לא ברח מהחתונה, אלא מהאירוסין.

מה זאת אומרת? אני שואלת.

אני נלקחת לגלגול אחר של תהילה. ימי הביניים. טירה גדולה אפורה, אי שם באירופה. מסביב גבעות ירוקות עד קצה האופק.

תהילה ואריאל עומדים להינשא. היא בתו של האציל השליט. היא יפה וחכמה, שמחה וקורנת. דומה מאד לתהילה של היום. היא מלאה חיים, נהנית מזיו נעוריה. אריאל, החתן המיועד שלה, גם הוא בן המעמד הגבוה. וזה לא שהיא לא אוהבת אותו, אבל משהו בכל זאת מעלה בה סוג של בחילה ככל שמתקרב מועד החתונה.

כמו קיפאון שכובש בגופה תא אחרי תא, היא נמלאת פחד מהאחריות, מעול הנישואין, מההתחייבות המוחלטת, מהסופיות. עבורה להתחתן פירושו לוותר על החופש שלה. והיא צעירה כל-כך. יש לה עוד הרבה לחוות ולהספיק. היא מפחדת להפוך לרעיה, ללדת ילדים, להיכנס למה שחותם לעולמים את מסלול חייה.

וכך, בגחמה של רגע, ביום השמחה, היא נעלמת. אריאל כבר לבוש בבגדי החתן, ולכלה אין זכר. היא נעלמת בלי לומר מילה לאיש, בלי להותיר סימן.

הצוות הרוחני של תהילה מסביר שבעקבות ההתרחשות הזאת, נוצר בין הנשמה שלה לזו של אריאל חוב קארמטי. החוב הזה היה אמור להיסגר בגלגול הזה, כאשר התסריט הפוך: הפעם הוא זה שיברח לה ברגע האחרון. כך עובד מאזן של קארמה: נשמה אחת בוחרת בבחירתה החופשית לעשות מעשה שגורם צער, כאב וסבל לנשמה אחרת. בזמן אחר, בחיים אחרים, היא תיאלץ לחוות את אותה החוויה, כשהפעם היא בנעליים של מי שפגעה בו, כדי ללמוד את השיעור, וכך מתאזנת הקארמה.

אלא שהנשמה של אריאל, ברגע האמת, מנהלת משא ומתן. האני העליון שלו מתקשה בביצוע החוזה הנשמתי, הוא לא רוצה להכאיב לה כל-כך. הוא לא מסוגל לעשות לה את זה. לנטוש אותה ביום החתונה, כשהיא מחכה לו בשמלת כלה, והאורחים כבר באולם? האני העליון של אריאל מתעקש להפחית את עוצמת הפגיעה. לא רגע לפני החופה. רגע לפני האירוסין.

אני מוצפת רגשית, מרגישה את האני העליון שלו מתייסר. הוא יודע שאין מנוס מלקיים את החוזה הנשמתי ביניהם ולברוח לה. זה לטובת מסע הנשמה שלה הנצחי. אין ברירה.

החלק העליון של נשמתו, זה שנמצא תמיד בממדים הרוחניים, מלא אהבה ללא תנאי לתהילה. הלוואי ולא היה צריך לעשות את זה. והאני הארצי שלו, החלק הנשמתי שמתקיים כרגע בגוף ובזהות של אריאל, לא מודע לכל זה, אך מרגיש דחף בלתי מובן, לא ברור ולא מנומק, לברוח. הוא מונחה מבפנים ע"י החוזה הנשמתי, הברית שכרת עם נשמתה של תהילה, והוא חייב לעשות את הדבר הזה.

אני מרגישה את אהבתו אליה, את החמלה והרצון לחסוך ממנה את השיעור הכואב הזה. אני מרגישה את הבלבול הנוראי שהוא שרוי בו. האני המודע שלו, הארצי, לא מודע למשא-ומתן שניהל האני העליון שלו בממדים העליונים, והוא לא יודע להסביר לעצמו למה הוא בורח מתהילה. התחושה הזו קשה לו מאד. קשה להיות הפוגע, זה שמאכזב את כולם, זה שאף אחד לא מצליח להבין מה נכנס בו. אבל התכנות הפנימי המסתורי של הנשמה חזק מכל הרגשות שלו, והוא נוטש.

הצוות הרוחני של תהילה מוסיף ומבהיר: החוזה הנשמתי ביניכם מלכתחילה לא היה להינשא. אריאל הוא לא האחד שלך. עכשיו תוכלי להמשיך בחייך ולהגיע אל האחד שאתו יש לך חוזה נשמתי להקים בית ומשפחה.

הבנת התמונה הרחבה היטיבה מאד עם תהילה. אחרי דמעות של התרגשות ושחרור, באה הקלה גדולה. ענני הכאב התפזרו.

תהילה דיווחה שאחרי התקשור, ההקלה והריפוי הגיעו מהר. המעגל הפנימי נסגר, הלב התנקה והפרק הזה בחייה ננעל לתמיד. היא הפסיקה לחשוב על אריאל ועל מה שקרה, והרגישה בשלה לפגוש בחורים חדשים ולמצוא את האיש שלה.

כעבור כשנה קיבלתי הזמנה מרגשת במיוחד, לחתונה של תהילה עם עידן, האחד שהיה מיועד לה כל הזמן.