שיטת הצינורות

אביטל הגיעה אלי בגלל מה שהיא הגדירה כ'הצפה רגשית'.

היא לא ידעה אפילו למה היא כל-כך מוצפת. לא קרה מאורע דרמטי בחייה שהיה יכול לגרום לזה. מפלס ההצפה פשוט עלה ועלה בהדרגה בתוך כמה שבועות, והיא הרגישה שהיא 'לא מאופסת', לא מצליחה להבין את עצמה, לא יודעת מה בדיוק עובר עליה, וזה מתיש אותה מבפנים.

קורה שאנשים בעלי רגישות אנרגטית ורוחנית גבוהה סופגים אנרגיה קשה מהסביבה וסובלים בשל כך, בלי לדעת למה. שיערתי בלבי שאולי זה מה שקרה לאביטל. אבל כשהתחברתי לצוות הרוחני שלה, התשובה היתה אחרת לגמרי.

'ושאבתם מים בששון', קיבלתי מהם מיד כשפתחתי את הערוץ שלי. ושאבתם מים בששון.

המממ... למה אתם מתכוונים?

וכך הסביר הצוות הרוחני לאביטל: ההצפה הרגשית הזו הגיעה בדיוק בזמן, לפי הלו"ז המתוכנן של הנשמה שלך, לא בגלל טריגר חיצוני אלא בגלל 'טיימר' פנימי שהפעיל בך את החוויה הזו, כדי שתוכלי ללמוד ממנה. את עומדת לקבל כלי חשוב שיצייד אותך לשלבים הבאים בחייך. הלמידה הזו קשורה לניהול משק המים הפנימי שלך: הרגשות. מפלס המים הרגשי שלך עלה לא כי יש בעיה, אלא כדי לקרוא אליו את תשומת לבך וללמד אותך לנהל אותו.

הצוות הרוחני של אביטל העניק לה הדרכה מפורטת, אותה אני מסכמת ומארגנת לפניכם כאן.

לנהל את המים

אנרגיה רגשית היא כמו מים. כמו המים בטבע, יש לרגשות שלנו הרבה זרמים, צורות ומצבים: סוערים או שקטים, עכורים או צלולים, עמוקים ורדודים, מלוחים או מתוקים. יש מי תהום שקבורים עמוק בפנים, מי מעין שבוקעים החוצה, יש שיטפונות או הצפות בלתי נשלטות, ויש אזורים צחיחים עם צמא גדול.

ההתנהלות הרגשית שלנו ברובה לא נשלטת ולא מודעת. משק המים שלנו מנהל את עצמו, בתגובה לחוויות שלנו ועל-פי דפוסים אוטומטיים שרכשנו במהלך חיינו.

הטייס האוטומטי לא תמיד מוליך אותנו במסלול הכי טוב או נעים, ולא תמיד משרת את טובתנו העליונה. לכן עדיף להיות הטייסים של עצמינו, ויש שיטה שיכולה לעזור לנו לנהל את האנרגיה הרגשית שלנו בצורה מודעת, מכוונת ורצונית.

שיטת הצינורות

שיטת הצינורות ממשילה את משק האנרגיה הרגשית שלנו לאינסטלציה.

נדמיין שהשדה האנרגטי שלנו מרושת בצינורות, בהם זורמת האנרגיה הרגשית שלנו, המים שלנו. יש בנו צינורות עבים ודקים, ארוכים וקצרים, מסועפים או לא, חלודים או מבריקים. הצינורות האלה יוצאים מתוכנו ומתחברים לאנשים שבחיינו, למקומות ולמצבים שאנו חווים. אנחנו מזרימים בצינורות האלה מים של רגש כל הזמן, באופן אוטומטי.

ישנם קשרים, מקומות ומצבים שמרוקנים אותנו ושואבים מאתנו כמויות אדירות של מים, ויש כאלה שממלאים ומזינים אותנו. יש צינורות שאנחנו בוחרים בהם, מזרימים בהם מים בשמחה וברצון, ויש כאלה ששואבים אותנו בכוח, בניגוד לרצוננו. ישנן אינטראקציות מאוזנות, עם שוויון בנתינה וקבלה.

אם נהפוך את כל הצנרת הזו למודעת, ובשלב הבא גם נבחר איך לארגן אותה, לאן להזרים מים, מתי וכמה, נוכל להיות המפקדים של משק-הרגשות שלנו, במקום להיות מנוהלים על-ידם.

את הדימוי הזה נתרגם לתהליך פשוט ליישום, שמורכב מארבעה שלבים.

שלב 1: מיפוי

בוחרים זמן רגוע ומקום שקט, כדי לאפשר לעצמנו להתמסר במלוא האנרגיה לתרגיל. עוצמים עיניים, לוקחים כמה נשימות עמוקות, ומתחילים 'לראות' את רשת הצינורות שלנו כפי שהיא היום, בכנות גדולה. זהו תרגיל במודעות עצמית, שנועד למפות את הצנרת הפנימית שלנו במצבה הנוכחי.

אנחנו רוצים להבין מהם הצינורות הראשיים שלנו, לאן זורמים מי הרגש שלנו ביום-יום? למשפחה? חברים? עבודה? מי מהאנשים בחיינו מקבל צינור ענק ורחב? האם זה מבחירה וברצון? מי או מה שואב אותנו בכוח? ומהם הצינורות המשניים, הקטנים?

נבדוק ברגישות ובעדינות: איפה יש לנו 'נזילות' סמויות? האם יש צינורות עם חסימות או סתימות? איפה הצינור כבר ישן וחלוד וזקוק לחיזוק או תיקון? אולי נכון יותר לפרק אותו לחלוטין?

לחלק הזה נדרשת כנות עצמית והרבה חמלה לעצמנו. אם נראה דברים שלא מוצאים חן בעינינו, לא נכעס על עצמנו ולא נשפוט. המטרה שלנו היא ריפוי ושיפור, ולשם כך חשוב להבין מהי נקודת ההתחלה שלנו, ומשם להתקדם.

אלמנטים נוספים לבחון בשלב המיפוי: האם הצנרת שלי מסועפת ועמוסה? או פשוטה ומדויקת?

מהו רוחב צינורות לתחומים שונים ומערכות יחסים שונות? מה מרוקן אותי? מה ממלא אותי? ומה עם צינורות דו-כיווניים?

איזה צינור רחב מדי בהגזמה? אם יש תחום ששואב ממני אנרגיה בצינור ברוחב של המוביל הארצי, אבל הוא חשוב לי בערך בעובי של קשית, אזי המצב לא מאוזן. ולהיפך, האם יש תחום שהייתי רוצה להקצות לו מקום גדול, אך מקבל בפועל זרזיף דק?

הצינורות האלה מתייחסים לא רק למציאות החיים אלא גם לתנועות הפנימיות שלנו. למשל, צינור הדאגות והפחדים יכול להיות רחב מדי וזקוק להקטנה משמעותית. או צינור הכעסים והתסכולים. אולי צינור השמחה זקוק להרחבה?

שימו לב שבבדיקה הזו אנו עוסקים באנרגיה רגשית, ולא בניהול זמן (אם כי יכולה להיות קורלציה בין השניים). אנו בודקים לאן הולכת האנרגיה הרגשית שלנו, ולא לאן הולכות השעות והדקות.

את שלב המיפוי של הצנרת הפנימית אפשר לעשות גם בכתב, כרשימה או כשרטוט של צינורות. כל מה שנוח ועוזר לנו להבין את מצבנו האמתי.

נתינה מול שאיבה

במהלך המיפוי כדאי לשים לב להבחנה חשובה: לא כל נתינה רגשית מרוקנת את מיכל המים שלנו.

ישנן סיטואציות שבהן אנחנו נותנים הרבה ואפילו מתעייפים, אבל מתמלאים מבחינה רגשית. לדוגמא, אמא טרייה שמניקה בלילות היא עייפה, אך לא מרוקנת. הנתינה לתינוק מעייפת, אך ממלאת אותה, ולבה עולה על גדותיו מרוב רגש.

נתינה של מי-רגש מרצון ובאהבה לא תרוקן אותנו, אלא תמלא. נתינה מרצון ממלאת בו-זמנית את שני הצדדים, את הנותן ואת המקבל. נתינה שמרוקנת היא נתינה שנעשית בזמן, במקום או במידה שלא מתאימים לי. כשהגבול שלי נחצה ואני לא עומדת עליו להגנה, אז מדובר בשאיבה מרוקנת.

שלב 2: בחירה

אחרי שביררנו מה מצב הצנרת שלנו, מגיע השלב שבו אנו יוצרים לעצמנו חזון ובוחרים איך היינו רוצים שהצנרת תהיה. השאלות המנחות כאן הן: אם הייתי מתחילה מהתחלה, איך הייתי בוחרת להקים את הצנרת שלי? לאן אני רוצה להוביל הרבה מים? לאן מעט? איזה ברז אני רוצה לסגור לתמיד? איזה צינור ישן אני רוצה לחזק ולתקן? איך אני רוצה לחלק את האנרגיה הרגשית שלי? מהם מינוני המים הנכונים לכל התחומים ומערכות היחסים?

שלב 3: מימוש

אחרי שבנינו לעצמנו את החזון, מגיע שלב המימוש. לשם כך נעשה תרגיל של הדמיה עוצמתית לקיבוע התכנית הזו במציאות.

נעצום עיניים, ניקח כמה נשימות עמוקות, ונתחיל 'לראות' בעיני רוחנו את רשת הצינורות החדשה שלנו נוצרת. נבנה בדמיוננו צינורות שיוצאים מאתנו והולכים לאן שאנחנו רוצים, בכמות ובגודל שאנחנו רוצים, ונזרים בהם מים. צינור רחב למה שחשוב לי, צינור צר למה שהחלטתי להקדיש לו פחות מים.

זה הזמן לתקן ולשפץ בדמיון צינורות שהחלידו והתפוררו, או לפרק אותם לחלוטין ולסגור את הברז אם זה לא משרת אותי יותר. אם יש ערוץ רגשי שכבר מזמן אנחנו מרגישים שלא טוב לנו, הדמיה של פירוק הצינור הזה וסגירת ערוץ המים שלו תעזור לנו להפסיק להזרים לשם אנרגיה פנימית בחיים עצמם.

ההדמיה של הצינורות הללו חזקה מאד ומשפיעה באופן מידי. איך זה עובד? הנפש שלנו פועלת במטאפורות. זו הסיבה שאמנות משפיעה עלינו כל-כך חזק, כי היא מדברת בשפת המטאפורות וזה מהדהד לנו עמוק בפנים. הנפש שלנו מזהה את המטאפורה וסופגת אותה אל תוכה. כך גם פועלת ההדמיה הזו. בריאת המטאפורה של הצינורות והמים בעיני-רוחנו, פועלת במעמקי הנפש ומשפיעה על הזרמת האנרגיה שלנו במציאות.

כוחה של חזרה

החוויה הראשונית של עשיית התרגיל היא מרוממת ומעצימה, אבל כדי לעגן את תכנית האינסטלציה הפנימית שלנו במציאות, לא מספיקה חוויה חד-פעמית. המים שלנו רגילים לזרום באופן מסוים, בצינורות מסוימים, כבר הרבה זמן. כדי לקבע את השינוי במשק המים, כדי ליצור הרגלי זרימה חדשים, כדאי לחזור על ההדמיה שוב ושוב, למשך תקופה.

שלב 4: הכד הפנימי

משק המים שלנו הוא לא מערכת סגורה אלא מערכת שבאה במגע עם החוץ ולכן מושפעת מאד. מפלס המים עולה ויורד, אנחנו מתמלאים ומתרוקנים בהתאם לחוויות, תהליכים ותקופות בחיינו. כדי להבטיח יציבות מקסימלית באינסטלציה הרגשית שלנו, כדאי לאמץ גם הרגל קבוע למילוי או ריקון יזום של המאגרים הפנימיים שלנו. אפשר למלא את המאגרים כשאנחנו מרגישים שהם החלו להתרוקן, או לרוקן עודפים כשאנחנו חווים הצפה רגשית ועומס.

בתרגיל הזה, נדמיין שיש לנו בתוכנו, במרכז הגוף, כד מים גדול. הכד יכול להיות בכל צבע או צורה, העיקר שהוא מיכל גדול של מים. בתחילת ההדמיה נראה אותו שם, ונחוש בעיניים עצומות אם הוא מלא או ריק, ומה מצב המים שבו. האם הם עכורים? סוערים? מרירים?

לשלב מילוי הכד הפנימי ושיקום המים שבו, נדמיין מזיגה של מים צלולים, טהורים וטובים אל תוך הכד שלנו. מה מקור המים האלה? זה נתון לבחירתנו. מי-מעין צלולים ומתוקים שיעניקו לנו רעננות והתחדשות? מי תהום שיחברו אותנו לתת-מודע שלנו? מים שנשאב מבאר עתיקה, שיאפשרו לנו להבין את עצמנו לעומק ולהתחבר לחוכמה האינסופית של נשמתנו הנצחית? מים חיים ממפל עוצמתי, שיטעינו אותנו בכוח ותעוזה? או אולי גלים מהים הפתוח, שיחברו אותנו לחירות הפנימית? מים אדומים לתשוקה, מי-שמש צהובים למוטיבציה ושמחה, מים ורודים מתוקים לאהבה. בכל מילוי נבחר את מה שמתאים לנו באותו הרגע. הצבע והאנרגיה של המים יהיו מה שנחוץ לנו. נמזוג מהמים האלה אל תוך הכד באהבה, עד שיתמלא, עד שהמים שבו יתחדשו.

אם אנחנו מצויים בסערה רגשית ומרגישים את מפלס המים בכד עולה וגולש, אפשר לבצע התרוקנות יזומה. נדמיין כיצד אנו מנקזים החוצה את העודף ומורידים בחזרה את מפלס המים בכד, ואת גובה הגלים שבו, עד למצב רגיל, מאוזן ורגוע.

בסיום התרגיל נראה את כד המים שלנו מלא עד למעלה במים שלווים, חיים, טובים ומוארים, טעונים באנרגיה המדויקת שנחוצה לנו. ניקח נשימה אחת ארוכה ועמוקה, כדי לקבע את המצב האנרגטי הזה בהוויה שלנו ובמציאות שלנו.

* * *

הצוות הרוחני של אביטל סיכם את השידור שלו בחזרה על המסר הפותח: ושאבתם מים בששון. המטרה בלמידה הזו עבורך, נשמה יקרה, היא להיות מיומנת בלנהל את המים שלך. שתדעי תמיד לשאוב מים ולהיות בששון.

אחרי שאביטל הלכה, נותרתי עם המון מחשבות. שיטת הצינורות עוררה בי סקרנות והתרגשות. ידעתי שגם אני רוצה לנסות. עוד באותו הערב עשיתי את התרגילים בעצמי. היתה לי חוויה משמעותית, מרוממת ומועילה. ביקשתי את רשותה של אביטל לחלוק את סיפורה ואת שיטת הצינורות שקיבלה מהצוות הרוחני שלה.

כמה ימים אחרי פגישת התקשור קיבלתי הודעה מאביטל:

משתפת אותך במה שנשפך ממני בעקבות המפגש שלנו.

לִהְיוֹת הַשְּׁרַבְרַבִית שֶׁלִּי/ אביטל בם

אֲנִי רוֹצָה בְּבַקָּשָׁה לִלְמֹד אֶת חָכְמַת הָאִינְסְטָלַצְיָה,

אֶת כָּל הָעֹמֶק שֶׁלָּהּ.

כָּכָה.

עָזְבוּ אוֹתִי מִתְּאָרִים גְּדוֹלִים,

תְּנוּ לִי לִהְיוֹת שְּׁרַבְרַבִית.

לָדַעַת כָּל צִנּוֹר וְצִנּוֹר בְּמַעֲרֶכֶת הַמַּיִם.

לָדַעַת מָה עוֹשִׂים כְּשֶׁיֵּשׁ סְתִימָה.

וּמָה עוֹשִׂים כְּשֶׁיֵּשׁ הֲצָפָה.

הֲרֵי כָּל כֻּלִּי מַעֲרֶכֶת מַיִם אַחַת גְּדוֹלָה

וּבִקַּשְׁתִּי אַחַת וּלְתָמִיד לְהַתְחִיל לְנַהֵל אוֹתָהּ.

כִּי זֶה הַטֶּבַע שֶׁל אַנְשֵׁי הַמַּיִם,

זוֹרְמִים לְכָל הַכִּוּוּנִים בְּלִי לָשִׂים לֵב כָּל כָּךְ.

וְהָאֱמֶת שֶׁזֶּה כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ מַתְאִים לִי לְגַלּוֹת פִּתְאוֹם -

שֶׁאֲנִי מוּצֶפֶת עַד כְּלוֹת,

מְרֻקֶּנֶת עַד הַיְּסוֹד,

אוֹ פָּשׁוּט לְזַהוֹת מַעֲרָכָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל בָּהּ סָתוּם וּפָקוּק.

אֲנִי רוֹצָה לִלְמֹד לְנַהֵל אוֹתָם,

אֶת כָּל הַמַּיִם הָאֵלֶּה שֶׁבְּתוֹכִי.

לָדַעַת לְהַחֲלִיף מַיִם כְּשֶׁהֵם נִהְיִים עֲכוּרִים,

לִשְׁטֹף בְּזַרְנוּק חָזָק אֶת כָּל הַמְּיֻתָּר,

לְהַחֲלִיף צִנּוֹרוֹת קְטַנִּים בְּמוֹבִילִים אַרְצִיִּים.

וְלִפְעָמִים גַּם הָפוּךְ,

לִסְגֹּר אֶת הַבֶּרֶז כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ שׁוֹתֶה מִמֶּנִּי בְּלִי רְשׁוּת.

אֲנִי רוֹצָה לָדַעַת לְמַלֵּא אֶת הַמֵּיכָל שֶׁלִּי כְּשֶׁהוּא מִתְרוֹקֵן.

וְלָדַעַת אֵיךְ פּוֹתְחִים אֶת הַסְּתִימָה הַזֹּאת שֶׁלִּפְעָמִים פָּשׁוּט מְגִיחָה.

וְכֵן, גַּם לְדַעַת פָּשׁוּט לִזְרֹם בְּבִטְחָה.

לִזְרֹם בְּזִרְמֵי עֲנָק,

לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הָעוֹלָם,

וּלְהִתְמַלֵּא מִמַּיִם עֶלְיוֹנִים.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַמַּיִם שֶׁבִּי.

לִפְעָמִים הֵם בָּאִים בִּדְמָעוֹת,

לִפְעָמִים בְּרִגְשׁוֹת אַהֲבָה אֵינְסוֹפִיִּים,

וּלְעִתִּים הֵם מַמָּשׁ מַעְיָן נוֹבֵעַ חַיִּים.

אֲבָל נִרְאֶה לִי שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְנַהֵל אֶת הַמַּעֲרֶכֶת הַזֹּאת.

אָז הַשָּׁנָה בִּקַּשְׁתִּי לִי,

לִהְיוֹת הַשְּׁרַבְרַבִית שֶׁלִּי.

* * *

שיטת הצינורות מאפשרת לנו להיות 'חברת מקורות' של האנרגיה שלנו.

זהו לא אירוע חד-פעמי אלא תהליך שאינו נגמר, להיות בפוקוס קבוע ועקבי על משק המים הפנימי שלנו. למזוג אל תוך עצמנו את מה שנחוץ לנו. לא לתת למי התהום להתייבש ולהתרוקן. לא לצפות מאחרים שימלאו אותנו, או מהחיים עצמם שיספקו לנו את המים הדרושים לנו. זו אחריותנו. כולנו השרברבים של עצמינו. ושאבתם מים בששון.